ללכת בלעדיך...

אני כבר כמה זמן לא מרגישה טוב גם פיזית עיפה מאד ואין לי חשק לעשות כלום

אני עושה הכל והשגרה מאד עמוסה אבל אין לי חשק

אני מחכה כל היום להגיע לפינה הקטנה שלי כדי להיות בשקט ולנסות לחשוב 

ואני לא מצליחה  

אני כועסת עליה ואני לא מצליחה להתגבר על זה ולסלוח

אני מאוכזבת שלא הצלחתי לעזור לילדה כמו שרציתי

עצוב לי שהוא בזבז את כל הכסף שהיה לו על חובות ולא יגיע לבית משלו

ואפילו רע לי בשבילו שאני כן הגעתי 

עצוב לי שאני לא מסוגלת לעזור לו

מפחיד אותי לחזור לשם זה מייסר ומענה אותי

והכשלון בסוף שובר אותי ומוציא לי את כל הרוח מהמפרשים

סיפרתי לה שהלכנו ביחד להורים

היא התפללה וביקשה סליחה ודיברה אליהם וסיפרה להם

אני לא אמרתי כלום לא רציתי לספר להם כלום ולא היה לי מה להגיד גם לא סליחה

היה לי רק חשוב שהקברים יהיו נקיים אבל ממש נקיים לא סתם אז ניקיתי בהשקעה וזהו 

אז היא אמרה שאני חושבת שאני צריכה ליצור משהו שלא היה קיים מעולם

היה לי ממש קשה לשמוע את זה למרות שזו האמת 

אבל למה אני ממש רוצה את אמא ולמה אני כל הזמן חושבת עליה 

פעם הייתי קוראת ורואה את כל הדברים הכי קשים שאפשר

מסרטים אלימים ביותר ואימה עד ספרים של השואה עם התיאורים הכי מזוויעים שאפשר

היום אני לא מסוגלת

מתרגשת מגור כלבים שנפל מהמדרגות ולא קרה לו כלום

פעם זה לא היה מגיע אלי היום כל דבר הכי קטן מייאש אותי

היא כל הזמן רבה עם אמא שלה

הרעל זורם פה בכל החדרים

היא כועסת עליה וזה מובן

היא רק לא יודעת אז היא לא מבינה למה

גם אני רציתי להגיד לאמא הכל אבל לא יכולתי להגיד לה

כשהיא כבר היתה חצי בנאדם לא היה טעם

לא רציתי לעשות לה את זה

ולא רציתי לחיות בידיעה שאם סיפרתי אולי היא הבינה והיה לה רע בימים האחרונים

או שאולי היא בכלל כבר לא שמעה כלום

הספק הזה היה גומר אותי 

החלומות גומרים אותי

אני עוד לא שם

לצערי