לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פקקים בדרך החשיבה


בסוף הסקרנות הרגה אותה

Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2013


נמאס!   לא יכולתי לשמור יותר בפנים
הקריאה שלי לעזרה לא נשמעת. אני ביישנית.
אני לא רגילה להיפתח לאנשים ולספר להם על הרגשות שלי ועל מה עובר עליי.
רוב הזמן אני מעמידה פנים, מישהי אחרת. בתולה בתולה אבל מאחורי דלתות סגורות אני ילדה מתה. ולא נרצחתי. התאבדתי.
מעולם לא הובכנתי בדיכאון על ידי רופא או מומחה. אני לא בדיוק יכולה לדבר עם אמא שלי על בעיות מהסוג הזה. היא לא הבן אדם המבין. יש לי הרבה קשיים.
יותר מדי
אנ מכורה להרס עצמי. הרגל ישן.
זה קרה מזמן שאני אפילו לא זוכרת את הסיבה למה התחלתי. מה הוביל לכך.
הבלוג חבר בטבעת << הפרעות אכילה - נלחמים >>
אולי אני קופצת למסקנות אבל אני לא מזינה את הגוף שלי בדרך בריאה ושגרתית.
ערך עצמי....אחח, זה סיפור אחר.
הקאה בהכרחה או הרעבה עצמית? כן, זה מוכר לי ולמערכת העצבים שלי.
דיכאון ותכנון המוות של עצמך, גם בזה נתקלתי.
אבל החלק הכי גרוע        -          האשמתי את עצמי והענשתי את עצמי. אתם לא מבינים כמה אדם צריך להרגיש כאב ושנאה עצמית כדי לגרום נזק לעצמו.
 
חייתי בבואה ויום אחד נתקלתי בסיפור של ילדה שהתאבדה כאשר חתכה את העורק הראשי בזרועה. אז התחלתי לחקור עוד יותר בנושא, אחרי הכל אני סקרנית מטבעי. מעולם לא הצלחתי להבין את זה ולא העליתי בראשי הצלול בזמנו שאני הגיע למצב. אבל אני כן. אני אחת מרבים.
אני יודעת שזה נשמע מופרח ומוגזם אבל אין לי כוונות לשקר או להמציא. כל מילה שלי כנה. בסך הכל רציתי לפרוק את זה מעצמי אבל זה עדיין משא כבד על גופי. כל שרציתי הוא מישהו שיקשיב, שיבין ולא ישפוט, הכי חשוב שלא ישנה את מחשבותיו עליי, אני לא רוצה שיתנהג אליי שונה. אני לא חולה. אני לא רוצה שיסתכל עליי וכל מה שאני אראה בעיניו הוא רחמים או יותר גרוע, גועל ודחייה.
אני זקוקה למישהו. אני זקוקה לך.
נכתב על ידי , 27/7/2013 01:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




היא צודקת......

היא אמרה שזה קרה בעבר וזה יקרה שוב.

פעם שלישית גלידה.

בשפת הסלנג - ירד לי ממנו(ציטוט שלה)

בשפה שלי - אני אוהבת אותו כמו שתמיד אהבתי אבל אני לא מאוהבת בו יותר. אני מרגישה כלבה שמשחקת ברגשות שלו

אבל מה אם הרגשות שלי? איך אני מרגישה במצב? ותכלס, מרגיש לי טוב לשחק כלבה(;

אני לא עוד מרגישה טוב לידו. רבאק אני לא מרגישה טוב בכלל  בהזכר השם שלו. אני מרגישה תחת עין ביקורתית.

אני חוששת מכל דבר קטן שיצא לי מהפה במהלך שיח איתו וכל תנועה. מרגישה שהוא פשוט שופט אותי וזאת לא אהבה.

במערכת יחסים את אמורה להרגיש פתוחה עם בן הזוג, שהוא יקבל אותך איך שאת; עם העבר שלך, ההווה, והשאיפות שלך לעתיד הקרוב והרחוק.

ומה רע שבחורה רוצה דייט אמיתי? כזה שכולל סרט, ישיבה בבית קפה, זלילת פרוזן יוגורט ביחד, טיול בשדרה מלאת אנשים בזמן שפשוט מחזיקים יד ביד. התמימות והשמרנות בזה קוראת לי. מושכת אותי. אני רוצה לשבת איתו ולצחוק על אנשים שחולפים על פנינו, לרוץ בתוך מזרקות כמו ילדי גן. אולי נמאס לי משיחות ריקות, רביצה על הדשא באיזה פארק נטוש. והרגע שבו הוא ממלא את החלל הריק בין המשפט הזה למשפט הבא(המכיל ארבע מילים, נקודה.) במזמוזים. אל תבינו לא נכון, זה נחמד, אבל אני לא רוצה נחמד. אני רוצה מדהים. אני רוצה זיקוקים. הרגע שבו אתם מתנשקים וכל שאר העולם בואה. רק אתם. כן, כן, סרט הוליוודי. אין שום אנוכיות ואגואיסטיות בנערה שרוצה להרגיש נסיכה ליד הגבר שלה.

 פשוט...הפסקתי להרגיש טוב לידו. אני מתכוונת, אני כבר לא מבדילה בין רגשות לתחושות. הכל מבולבל. 82% מהראש בלבול ענק והשאר פשוט מטושטש ולא ברור.

אני לא אוהבת את הבן אדם שאני לידו.

היא צדקה ולא אכפת לי. אני אוהבת אותה 3>
נכתב על ידי , 26/7/2013 23:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אאוץ'


                             
 

 

 

אני חושבת שעשיתי זאת שוב

זה כבר קרה לי בעבר, לא משהו חדש

אבל מרגיש שונה

הכאבתי לעצמי שוב, והרחקתי לכת הפעם

והחלק הגרוע הוא שאני לא מפחדת ללכת עד הסוף

ואין את מי להאשים, מלבד העיניים האדומות והנפוחות שבוהות בחזרה מהמראה.

תיהי חברה שלי, תעטפי אותי בזרועותיך הדקות

הרי אני קטנה וחלשה, אני זקוקה לזה, להרגשה של להיות רצויה, אהובה, הרגשה של חום,

אני זקוקה לתשומת לב, זקוקה לך.

 

הלילה, כשהירח באמצע השמיים, אני נזכרת.

נזכרתי בילדה שפגשתי. חייכנית, מקסימה וחיננית.

היא היתה תמימה, לא ידעה רוע מהו ונתנה אמון בכל אחד.

היא מתה.

טבעה בעולם הדכאוני של עצמה. ולא היה סיכוי למצוא אותה.

 

אני מפחדת מעצמי. בחדר הזה, לבד.

אני מתגעגעת אליה. אני מתגעגעת לעצמי.
נכתב על ידי , 24/7/2013 23:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

178

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTry to Fish me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Try to Fish me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)