פקקים בדרך החשיבה

בסוף הסקרנות הרגה אותה

כינוי:

מין: נקבה

קוראים אותי

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

הפרעות אכילה-נלחמים.

7/2013

אאוץ'

אני חושבת שעשיתי זאת שוב

זה כבר קרה לי בעבר, לא משהו חדש

אבל מרגיש שונה

הכאבתי לעצמי שוב, והרחקתי לכת הפעם

והחלק הגרוע הוא שאני לא מפחדת ללכת עד הסוף

ואין את מי להאשים, מלבד העיניים האדומות והנפוחות שבוהות בחזרה מהמראה.

תיהי חברה שלי, תעטפי אותי בזרועותיך הדקות

הרי אני קטנה וחלשה, אני זקוקה לזה, להרגשה של להיות רצויה, אהובה, הרגשה של חום,

אני זקוקה לתשומת לב, זקוקה לך.

הלילה, כשהירח באמצע השמיים, אני נזכרת.

נזכרתי בילדה שפגשתי. חייכנית, מקסימה וחיננית.

היא היתה תמימה, לא ידעה רוע מהו ונתנה אמון בכל אחד.

היא מתה.

טבעה בעולם הדכאוני של עצמה. ולא היה סיכוי למצוא אותה.

אני מפחדת מעצמי. בחדר הזה, לבד.

אני מתגעגעת אליה. אני מתגעגעת לעצמי.

נכתב על ידי , 24/7/2013 23:19
4 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

178

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTry to Fish me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Try to Fish me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה