ניצוצות של תקווה .

לא פעם עוברת בראשי המחשבה על היותנו עם-חזק שמח ומתקדם למרות כל הקשיים ,

כשאני אומרת חזק בהקשר הספציפי הזה , אני מתכוונת לחוזק-נפשי .

אין לי שום כוונה להיכנס לעיניינים פוליטיים , ולרזולוציות של הבעת דעה כזאת או אחרת ,

אני מדברת על התמונה הגדולה של סוג החיים שאנחנו חיים כאן .

אני מצדיעה לעם שלנו ש-על אף התקופות הקשות שאנחנו עוברים ,

אנחנו מצליחים לנהל חיים נורמאליים עד-כמה שאפשר ,

יוצאים , מבלים , מביאים ילדים מתוקים לעולם , ומתקדמים בהמון תחומים חשובים

כמו רפואה ,טכנולוגיה , חקלאות וכו'...

לפעמים אני מדמיינת את האנשים החיים בשוויץ והמוח שלי לא מצליח להבין בכלל ,

עד-כמה הפער בין החיים שלנו ל-שלהם אדיר , מרחק שנות-אור .

לפני מספר שנים מישהו מבני-משפחתי היה בשוויץ והזמינו אותו במלון ליצפות בתוכנית טלויזיה ששודרה ,

משהו בסיגנון התוכנית מוקד שהיתה משודרת אצלינו לפני שנים רבות בערוץ הראשון ,

ונושא השיחה היה לא אחר מאשר ויכוח על גובה הדשא שצריך להיות בשטח זה וזה ...

לא האמנתי למשמע אוזניי , מדהים עד-כמה החיים שלהם כל-כך אחרים .

סיפור נוסף ששמעתי היה בתוכנית רדיו , מפי אדם ש-גר בעיירה קטנה בבלגיה ,

הוא סיפר שהדבר המרגש ביותר ש-קורה להם שם הוא שהרכבת עוברת פעמיים ביום ...

ואני אומרת שלמרות החיים המאוד לא פשוטים שלנו , פה זה הבית , פה זה שלנו .

הלוואי ש-גם אנחנו ניזכה ל-כך ש-מזג האויר למשל יפתח אצלינו את מהדורות החדשות ,

אומנם הדבר כבר קרה פעמים בודדות , בעיקר בחורף ,

אך מי ייתן ויהפוך למשהו שכיח יותר .