ניצוצות של תקווה .

לצערי קורה לא מעט פעמים בהם אנו שומעים על משפחה של אדם חולה המאבדת את עשתונותיה .

נכון , אסור לשפוט לעולם אנשים הנימצאים בעמדת מצוקה ורואים את יקירם סובל ,

אבל אלוהים אדירים להרים יד או לקלל מישהו מהצוות הרפואי זהו דבר מזעזע עברייני וחמור ביותר .

גם אני ניתקלתי ושמעתי על רופאים שהתייחסותם היתה באמת מתחת לכל ביקורת ,

אבל מעולם לא עלה בדעתי להביע כעס בצורה קיצונית .

ברגע שמנסים לדבר על ליבו של הרופא , ומנסים להשחיל איזו שאלה פה ושם על דבר לא מובן ,

וניתקלים פעם אחר פעם ביחס מחפיר , צריך פשוט לחפש רופא אחר , זה הפיתרון !

כמובן שמדובר על ביקור אצל רופאים במהלך חיי היומיום ,

ופחות בסיטואציה שאדם לא עלינו מאושפז , ואז זה כבר לא בידיים שלנו איזה רופא נימצא במחלקה ,

והאופציה להחליף רופא פחות אפשרית , או אולי לחלוטין בלתי אפשרית .

בכל פעם שאני הולכת לרופא שלי (הכל בסדר אני בריאה...מדובר ברופא נשים ) ,

אני פשוט ניפעמת ממנו מחדש , בחיי שלא ניתקלתי בכזאת מקצועיות ובכזאת אישיות מלאכית ממש ,

כמה סבלנות , כמה שלווה , כמה הבנה , וכמה כבוד למטופלת , זה פשוט מרגש...

הגעתי אליו אחרי שישבתי במתחם ההמתנה והמתנתי לרופא אחר .

שמעתי בנות מדברות בשיבחו מפה ועד להודעה חדשה ,

ניגשתי לדלת על-מנת לראות את שם הרופא עליו מדברים , זכרתי היטב את השם ,

ובאופן המיידי והמהיר ביותר עברתי להיות מטופלת אצלו .

תאמינו לי אם כל הרופאים היו כמוהו , מערכת הבריאות בארץ היתה בפריחה .

אני מקדישה לו את הפוסט הזה מכל הלב ,

כמובן שלא אחשוף את שמו , אך מעל גבי הפוסט הזה אני מוסרת לו את תודתי הגדולה ,

ומבחינתי הייתי מעניקה לו את פרס ישראל גם על רמתו המקצועית וגם על יחסי אנוש מדהימים למטופליו .