ניצוצות של תקווה .

המהפך התקשורתי שעברנו בעיקר בעשור האחרון מבורך-מאוד לדעתי , הוא הביא איתו את-

ריבוי ערוצי הטלויזיה , כמו-גם את תחנות הרדיו האיזוריות ,

ש-לא לדבר על האינטרנט , וגם על עיתונים יומיים , שבועונים וירחונים .

זה פשוט לא להאמין ש-פעם הסתפקנו בערוץ אחד בלבד , ומי שקלט ערוצים זרים כמו ירדן ,

היה נחשב ל-"פורץ-דרך"...כי ראה לפני כולם את הפרקים של "דאלאס" או "שושלת"...

אני צרכנית תקשורת , זה מעניין אותי וחשוב לי לדעת מה-קורה .

במהלך היום אני ניזונה מאינטרנט בעיקר , בערב מן-הסתם גם הטלויזיה דולקת ,

למרות ש-עד שמגיעה מהדורת-החדשות המרכזית כבר לא נישאר הרבה מה לחדש ,

מאחר והאינטרנט כבר סיפק במהלך היום את כל-המידע באופן שוטף...

לפני השינה אני אוהבת להאזין ל-רשת ב' , סיכום חדשות היום ...

אני חושבת שהתקשורת ממלאת תפקיד מאוד חשוב בחיינו ,

חושפת אותנו להרבה נושאים שחובתינו כאזרחי-המדינה לדעת .

נכון לפעמים יש גם שיקולי רייטינג-אכזריים ש-גורמים לפגיעה באנשים ,

ובמקרים הללו כן הייתי רוצה שימתח איזה-שהוא גבול , כי קשה לי לראות פגיעה במישהו-

ששמו ניקשר בפרשה כזאת-או אחרת מבלי שביקש זאת או היה אשם .

האמת ש-הדבר ש-הכי קשה לי בדיווח התקשורתי הוא מן הסתם כאשר קורים אירועים טראגיים ,

המלווים בתמונות שמשודרות באינטרנט או בטלויזיה , לדוגמא מקרי-התעללות מזויעים שמצולמים במצלמה ניסתרת ,

או לא עלינו מראות מזירות פשע כאלו ואחרות , שתועדו אף-הם .

במקרים אלו מבלי למצמץ בכלל אני מעבירה ערוץ , מבחינתי מספיק לשמוע ש-קרה המקרה ,

אין לי צורך ומסוגלות לראות את האירוע מצולם .

לעיתים אני אף-שואלת עת-עצמי למה יש אנשים ש-כן מסתכלים בתמונות הקשות ש-מראים ?

מבלי לשפוט את רצונו של אף-אחד , לי אישית קשה להבין את-זה .

אנחנו מדינה מעניינת , לא משעמם פה , בכל-רגע נתון יש לך כותרת חדשה שעושה את היום ,

קצב האינפורמציה והתרחשותם של הדברים הוא מהיר יותר ממהירות האור ,

כמות האירועים שמתרחשים אצלנו בשבוע , היו יכולים למלא שנה שלמה בדנמרק או שוויץ ,

(כמובן ש-לא מדובר על אותו סוג של אירועים....)

יש ב-כך קסם מסויים לחיות במקום רוחש בהתרחשויות , אך הלוואי והחדשות הטובות היו גוברות על הרעות .