לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ניצוצות של תקווה .

כל מה שבוער ונימצא על סדר היום הן בפן האישי והן בפן הציבורי כאזרחית המדינה שאיכפת לה ....


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2013

מתי ולמה הפכנו לחברה אלימה כל-כך ?


לפני מספר שנים קראתי כתבה עם אריק אינשטיין ,

כידוע הוא לא הרבה להתראיין , אך כאשר הדבר זכה לקרות ,

תמיד הוא סיפק תובנות ופניני לשון שניצרבות במוח לתמיד .

בראיון ההוא שקראתי הוא אמר : זה לא שפעם היה יותר טוב , אבל היה פחות רע ...

אלוהים אדירים כמה נכון , וכמה מדוייק .

לעיתים אני שואלת את עצמי האם באמת משהו השתנה בנו כחברה ,

או שבגלל ריבוי ערוצי התקשורת אנחנו פשוט נחשפים בכל רגע נתון לכל פיפס שקורה בכל נקודה בארץ ,

ואז נידמה לנו שקורים כ"כ הרבה דברים לא בהכרח טובים ,

התשובה מן הסתם היא שני הדברים ביחד .

אומנם נכון הדבר שאנחנו נחשפים למסות אדירות של אינפורמציה בכל-רגע נתון ,

אך במקביל גם אנחנו השתנינו מאוד , ולא לטובה בלשון המעטה .

לפני 20 שנה ויותר , אם היו קורים בארצנו הקטנטונת מעשים מזעזעים כמו שוד או רצח לא עלינו ,

במשך חצי שנה לא היו מפסיקים לדבר על זה בערוצי התקשורת שהיו קיימים אז ,

היום סיפורים כאלו צצים כמו פטריות אחרי הגשם , מה שמוכיח שמשהו בנו התקלקל .

אפילו ברחוב או באוטובוס כאשר מתרחש אירוע שניראה שולי ולא חשוב ,

עדיף לפעמים לחשוב פעמיים אם להתערב ולהגיד משהו ,

כי אינך יודע אם האדם שמולך , לא עלול פתאום לתקוף אותך מילולית או פיזית .

היום למשל הייתי נוכחת בסיטואציה מעיקה שהתרחשה בסניף הדואר .

ישבתי וחיכיתי לתורי , ולפתע שמעתי צעקות של עצבים מגבר שעמד באחד האשנבים ,

הפקידות סירבו לבצע פעולה כל-שהיא שביקש מסיבות שעל פניו ניראו מוצדקות ,

והוא התחיל לעשות שם מהומה , ואמר שמצידו שיביאו משטרה וכו'...

אינני יודעת אם הוא צדק או לא , אבל הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת מפחד שלא יאבד את עשתונותיו .

סיימתי את עיסוקיי לפניו , כך שאינני יודעת איך העניין איתו הסתיים , אבל זה היה מאוד לא נעים .

האמת שאני כותבת את הפוסט הזה עם המון כאב , כי האלימות רק גואה , ופיתרון לא ניראה באופק .

נכון הכל מתחיל בחינוך , וזאת בעצם מילת המפתח פה ,

אבל גם הורים ומורים שאמונים על החינוך , עוברים לא פעם גילויי אלימות קשים ,

וזאת על-אף ניסיונותיהם להפוך את אותו נער או ילד לאדם טוב וסובלני יותר .

בשורה תחתונה אנחנו בבעיה רצינית , ואין לי מושג מי יכול להושיע אותנו מהדבר הזה .

בכל זאת למרות הפוסט הדי מצוברח הזה , לא נותר אלא לקוות שהמצב העגום ישתנה במהרה ,

השינוי מן הסתם מתחיל בתוכנו אצל כל אחד וכל אחת  מאיתנו , ורק כך נוכל אולי אולי אולי -

להפוך את החיים פה למשהו נעים יותר , ורגוע יותר , כפי שהיה אי-שם בשנים עברו .

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 14/7/2013 11:32  
הקטע משוייך לנושא החם: לפני ואחרי
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי
10,605
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לליאתק'ה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ליאתק'ה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)