ניצוצות של תקווה .

כל אסיר במדינת-ישראל זכאי לזכויות כאלו ואחרות בזמן ריצוי העונש שלו ,

ברור ש-הדבר לא קל להתמודדות לאותם קורבנות ש-בהקשרם אותו אסיר יושב-בכלא ,

וגם לאזרחים בכלל , שרוצים ש-אותו אדם ירצה את עונשו ,

אבל מכיוון ש-הדברים קבועים בחוק אין ברירה אלא להכיל אותם .

הבעיה המרכזית שלי עם הנושא של הנשיא-לשעבר משה קצב ,

ש-עד היום האיש הזה לא הביע שום-סוג של חרטה בשום צורה-ש-היא ,

הרי גם אם האיש מאמין בחפותו בלב-שלם , עדיין היה מן-הראוי ,

ש-יביע חרטה ולו המינורית ביותר , אפילו אם כאקט-סימלי-

למען משפחתו ש-סבלה ועדיין סובלת בגלל המעשים הנבזיים-שלו .

לא ניראה לי ש-קיים מקרה כזה בישראל , ש-אחרי שנים-רבות של חקירות ,

הבן-אדם לא נישבר , ורק מהתל בכולם כמה עוול עשו לו וטוען ש-הוא בכלל הקורבן .

את הבושה שעשה למוסד הנשיאות , ולמשפחתו , לא יוכל לתקן לעולם ,

גם אם יצעק עד לב-השמיים שאינו-אשם ,

לפחות הקורבנות של מעשיו-השפלים יכולות היום להתגאות בעצמן ,

על-האומץ וכוח העמידה ש-היה להן בהיאבקות על שמן-הטוב ,

ועל העובדה ש-קצב ניכנס לכותלי-הכלא כאחרון העבריינים , ורחוק מאוד מהתואר "האזרח מספר 1" .