ניצוצות של תקווה .

מדהים לראות איך התופעה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם .

האומנים הגדולים באמת הם אלו שנפשם הכי כואבת ,

מתוך נפשם המדממת יוצאות להם המילים הכי מדוייקות ,

או המוסיקה הכי מלאת השראה .

אין ספק , הכתיבה היא הכלי הכי משחרר והכי תיראפויטי שקיים .

לא בכל אדם קיימת בערה פנימית ודחף לכתוב ,

אך אצל אלו שכן , הכתיבה היא אכן מתנה גדולה עבורם .

גם אצל הבלוגרים למיניהם , הבחנתי בהרבה עצבות וכאב נפשי ,

הבלוג משמש עבורם בריחה ומפלט אל מקום בטוח ,

מקום בו אפשר לכתוב הכל , ללא מסכות וללא סינון ,

ועל אף שרובם לא נחשפים תחת שמם האמיתי ,

עדיין מדובר בצעד אמיץ וחשוף מצידם , ועל-כך כל הכבוד !

לא פעם כאשר אדם מאזין לשיר , הוא מרגיש כאילו הוא ניכתב עליו ,

וזאת בעצם הגדולה של אומן אמיתי , להצליח לגעת במה שאולי -

הכי כואב לנו והכי צובט לנו , אך לא מצאנו את המילים המדוייקות לתארו .

אומן אמיתי יצליח לתת את הביטוי המדוייק והמתאים לאותו מצב רגשי .

כתיבה היא דבר מבורך , ואני מאחלת לעצמי שתמיד תיהיה בי הבערה הפנימית ,

לירצות לבטא את מה שמתחולל בתוך הנפש ,

בין אם מדובר בנושאים אישיים ופרטיים ,

ובין אם מדובר בנושאים ציבוריים וכלליים המתרחשים מסביבנו .