ניצוצות של תקווה .

ביממה האחרונה ניתקלתי לא מעט באמירות אנוכיות אגואיסטיות ורעות ,

בהתייחס לכל המצב הרגיש בו אנו נמצאים בימים האחרונים .

אף-אחד מאיתנו אזרחי-ישראל לא רוצה להיות במצב מלחמתי ,

ועל-אף החיים הלא פשוטים כאן , עדיין אנחנו מצליחים לנהל חיים נורמליים ,

וברור שמלחמה זה הדבר האחרון ש-מישהו פה היה מאחל לעצמו .

יחד עם זאת צריך לעשות הפרדה ברורה וחד-משמעית ,

ש-את המתחולל בסוריה העולם צריך לעצור ,

ולמען האמת היה צריך לעשות את-זה כבר מזמן .

אמירות כמו , שיהרגו שם אחד את השני , מה איכפת לנו ?

אלו אמירות איומות ומצמררות , ש-אסור להם להישמע .

דווקא אנחנו , שניסו להשמיד אותנו באכזריות לפני 70 שנה ,

האחרונים שצריכים לדבר במשפטים ש-כאלה .

נכון , סוריה היא מדינת-אויב , אבל האנשים החיים בה ,

הם בסופו של יום בני-אדם , ילדים נשים וזקנים ,

ש-רוצים לקיים את משפחתם בכבוד , ולחיות את חייהם בשקט ,

וכאשר מתרחש טבח נוראי ש-כזה בידי השילטון האכזר ,

אל-לנו להיות אדישים , ולהגיד לא נורא , שיהרגו זה את זה ,

עלינו לקוות ש-העולם יציל אותם מהתופת ש-הם חווים כבר תקופה ארוכה .

ומעניין לעניין באותו עניין , כולי תקווה שהמצב ידלג עלינו ,

ולא ניגרר למלחמה חלילה , אך אני לא יכולה להימנע מהמחשבה ,

שאין לי אפילו מושג איך שמים את ערכת-המגן אם ניזדקק ,

עברו שנים רבות ממלחמת המפרץ , ואני ממש לא זוכרת מה צריך לעשות .

אולי פיקוד העורף צריך לתת הנחיות מדוייקות בטלויזיה ,

על-מנת ש-לא ניתפס לא מוכנים ...

נקווה לטוב , רק אלוהים יודע מה יוליד יום .