ניצוצות של תקווה .

תמיד אמרנו שדווקא בעיתות מצוקה העם שלנו מאוחד , ועוזר אחד לשני .

אבל כותרות היום מעל מסכי אתרי האינטרנט , מראות לנו שלא כך הדבר .

בעיצומו של מצב-ביטחוני רגיש , רבים נהרו אתמול והיום לתחנות החלוקה ,

וכניראה שהחום הלוהט של הקיץ , ביחד עם החום הלוהט מכיוון סוריה ,

עושים את שלהם , ומצליחים להוציא אנשים משיווי-משקל .

בניגוד לתגובות הרבות של הטוקבקיסטים , ששמחים לאידם של אלו -

שחיכו לדקה ה-90 על-מנת לקבל מסכות ,

אני דווקא לא שופטת אותם , אולי כי גם אני הייתי כמוהם עד לא מזמן ,

ולמרות פניות חוזרות ונישנות שאבוא לקחת ערכה ,

התעלמתי מכך לחלוטין במשך תקופה מאוד ארוכה ,

ורק לפני מספר חודשים גמלה בליבי ההחלטה וניגשתי לקבל ערכה .

חבל שאין לנו קצת סבלנות והבנה שאלימות לא פותרת כלום ,

אפשר לעמוד בתור כמו בן אדם נורמלי , ולחכות עד שיקראו לך ,

נכון , הידיעה שאין מספיק מסכות לכל תושבי המדינה לא תורמת גם היא ,

אבל כאשר מבחוץ יש לנו לא מעט אויבים אמיתיים ואכזריים באמת ,

לפחות אנחנו בתוך עצמנו צריכים להתייחס בכבוד הבנה וסובלנות אחד כלפי השני .