ניצוצות של תקווה .

הימים האחרונים היו שטופים ועמוסים באינפורמציות והכנות ,

לקראת תקיפתה של ארה"ב בסוריה .

אתמול בערב הכל התהפך , בעיקבות הודעתו של הנשיא אובמה ,

שהחליט לערוך הצבעה בקונגרס טרם צאתו למהלך תקיפה בסוריה .

אין ספק ש-הייתה הקלה מסויימת , כיוון ש-היה ברור לכולם ש-לפחות בטווח הקצר ,

יהיה פה שקט , ולא קיים חשש ש-יגררו אותנו למלחמה .

אך יחד עם זאת היתה גם תחושה עמוקה של תיסכול והבנה של מספר דברים מהותיים :

מדינת-ישראל לא יכלה בעבר , ולא תוכל בעתיד לסמוך על אף-מדינה בעולם ,

גם אם אותה מדינה מוגדרת כ-ידידה קרובה שלה ,

כל מה ש-קשור בביטחונה של ישראל מופקד אך-ורק בידיה ,

בין אם בנושא הגרעין האירני , בין אם בנושא שיחות השלום עם הפלסטינים ,

ובין אם בשמירת-השקט בגבולות שלנו מצפון ומדרום .

אתמול בערב בהודעתו של אובמה על מדשאת הבית-הלבן ,

קיבלנו את השיעור החשוב הזה שוב , אם אין אנחנו לנו ...

דבר נוסף מתסכל הוא כמובן העובדה ש-העולם שותק ,

לנוכח הטבח המתחולל בסוריה במשך למעלה משנתיים ,

איך אפשר להסס ולגמגם ולא לשים סוף לאימה המתחוללת שם ,

מה עוד צריך לקרות כדי ש-העולם יירתם לעזרת האזרחים שם .

העולם שתק לפני 70 שנה כאשר ניסו להשמיד את העם היהודי ,

ואנחנו תמימים ש-כמותנו חשבנו ש-אולי מישהו למד משהו מהשואה ,

אבל נוכחים לדעת בכל-פעם מחדש ש-אין זה כך , לעולם לא באמת איכפת .

מה ש-כן איכפת לעולם , אלו עיסקאות הנשק בין המדינות , הניתפרות בסכומי-עתק ,

או אוצרות טבע חשובים כמו נפט , הנימצאים במדינות כאלו ואחרות .

חיי-אדם אינם בעלי חשיבות בעיניי העולם , ויכולים להיות מופקרים וללא כל התערבות .

גם אם אובמה יחילט מתישהו לתקוף , זה כבר לא ישנה ,

ציר-הרשע אסד-אירן-חיזבאללה , קיבלו אתמול סוג של ניצחון על מגש .

מבחינתם ומבחינת-מדינות נוספות , ארה"ב כבר איבדה את כוח ההרתעה שלה ,

ויצאה מוחלשת מאי-פעם , לאחר כל הסאגה המתמשכת הזאת .

ועכשיו...עכשיו לאסד יש את כל-הזמן ש-בעולם להתכונן , אם תיהיה תקיפה בכל-זאת ,

והוא יכול להעביר את ארסנל הנשק שלו ממקום למקום לאן ש-רק ירצה ,

אחרי הכל מבחינתו הוא ניצח , והכי עצוב , קיבל לגיטימציה להמשיך ולהרוג בבני-עמו .