ניצוצות של תקווה .

בטח קרה לכם , ש-הייתם בסיטואציה כל-שהיא ,

ומעבר להרגשת-המחנק והמועקה ש-חשתם ,

מצאתם את עצמכם עוד שניה מטפסים על הקירות מרוב לחץ וציפייה למשהו .

כרגע אני נמצאת בסיטואציה ש-כזאת , ומרגישה חוסר-אונים מוחלט !

מסביבי בטח אף-אחד לא היה מעלה על דעתו ש-זה מה שאני מרגישה ,

ואם מישהו אומר לי למשל , את נראית טוב היום ,

אני אומרת לעצמי בלב , לו רק הייתם יודעים איזה הר-געש מתחולל בתוך נפשי .

זה מדהים כמה אנחנו בני-האדם עוטים מעלינו מסכות כמעט באופן-אוטומטי .

לא פעם אתה שומע סיפור עצוב על מישהו ,

ואומר לעצמך , איך לא ראו עליו כלום , מבחוץ הוא נראה כל-כך מאושר ומרוצה ,

ולפעמים יכול להיות גם הפוך , אדם ניראה לנו מיואש ועצוב ,

אבל בעצם יש לו את כל הסיבות ש-בעולם לשמוח ולהיות מרוצה מחייו .

שנה-חדשה בפתח , זמן של חשבון-נפש על מה ש-היה ,

על מה ש-רצינו שיהיה , ועל מה ש-הולך להיות .

יש רק דבר-אחד בעולם ש-הייתי רוצה ש-יהיה והשנה עדיין לא קרה ,

ורק הגורל יודע אם השנה הדבר-הזה יתממש ...

קשה לי נורא עם הלא-נודע , ועם המשפט הידוע "ימים-יגידו"...

קשה עד-כדי מחנק וטיפוס על הקירות .

טוב ש-יש את הבלוג , בעזרתו אפשר לפרוק קצת את מה ש-רובץ על-הלב והנשמה .