ניצוצות של תקווה .

רוב החיים שלי יום כיפור היה משהו שתמיד רציתי להיות כבר מאחוריו ,

משהו באווירה שלו עשה לי מועקה , ולא ידעתי איך אעבור אותו .

לפני כמה שנים , פתאום משום מקום התחושות הללו השתנו מקצה לקצה .

אין לי אפילו הסבר או הבנה בעיקבות מה התחולל השינוי ,

אבל מה שבטוח קיבלתי את השינוי באהבה רבה ובהקלה .

אם קודם לכן העובדה שהכל מסביבנו עוצר מלכת ביום הזה , העיקה עלי ,

עכשיו אני מרגישה דווקא את ההיפך , מן התרגשות שכזאת -

שכולנו עוצרים ליום אחד את הכל , מן אחדות שכזאת -

שרק אנחנו שחיים פה יכולים לחוש אותה ביום הזה שקדוש לכולנו ,

בין אם אתה דתי חילוני או מסורתי .

יש משהו נורא חזק בעצם המחשבה שביום הזה מחליטים מה יהיה גורלך -

בשנה הקרובה , וזה באמת לא קשור אם אתה אדם מאמין או לא ,

אבל יש איזה עוצמה לדבר הזה שמשהו כניראה מתרחש אי שם למעלה ...

אני לא אדם דתי , ובכל זאת התחושה הזאת מלווה אותי כל שנה .

יותר מזה , אפילו במהלך השנה כאשר קורים לי דברים טובים או פחות טובים ,

גם אז אני ניזכרת לפעמים ביום כיפור ,

וחושבת ביני לבין עצמי הנה עכשיו אני יודעת על משהו שניכתב לי שיקרה ,

והנה הוא מתרחש לטוב או לרע .....

שיהיה גמר חתימה טובה לכולנו ! ושניכתב רק לדברים טובים ושמחים !