ניצוצות של תקווה .

ימי הסליחות המקיפים אותנו , בוודאי גורמים למחשבות אצל רובנו .

יהיו כאלה שיאזרו אומץ ויבקשו סליחה מאדם שפגעו בו במזיד או בשוגג ,

ויהיו כאלה שיעמדו מנגד ויצטרכו למחול ולסלוח לצד המבקש .

תמיד אומרים שלדעת לסלוח ולמחול זה דבר גדול ,

בו האדם מתעלה על עצמו ומצליח לצאת מהפגיעה אותה ספג , ולקבל את סליחתו של האחר .

משפט נכון אומנם , אבל אני מסכימה לו באופן חלקי ביותר ...

בבסיס שלי אינני אדם שומר טינה , יש בי את הסלחנות וההבנה שכולנו בני אדם ,

ומטיבענו אם נירצה או לא אנחנו גם טועים , מה שעלול לפגוע באחר .

יחד עם זאת על אף הגדולה שביכולת לסלוח , יש גבול מאוד ברור -

שאותו אסור לנו לעבור בשום פנים ואופן , לטובתינו ולביטחוננו .

ישנם מקרים קיצוניים בחיים בהם לא ניתן לסלוח על מעשה שמישהו עשה כלפינו ,

ומעבר ללא ניתן , פשוט לא כדאי , כיוון שאנחנו מפקירים את עצמנו לסליחה שלא שווה ,

ומחר בבוקר נחווה מחדש את אותו מתכון עלוב של פגיעה .

יש אנשים שגם אם היו רוצים בכל מאודם , הם לא ישתנו לעולם ,

דפוס ההתנהגות שלהם טבוע בהם עמוק כל כך ,

שהדבר כלל אינו בשליטתם , ומחר הם יחזרו על המעשים הרעים שלהם ,

ויפגעו מחדש באותו אדם , כאילו היתה זאת הפעם הראשונה ,

וכאילו מעולם לא ביקשו ממנו סליחה קודם לכן ...

לכן קוראים יקרים , שימרו על עצמכם , הקשיבו טוב לתחושות שלכם ,

ותיסלחו למי שפגע בכם רק אם אתם מצליחים באמת באמת להרגיש את זה מבפנים ,

ההרגשה הפנימית הזאת היא אמיתית , והיא מסמלת לכם שאותו אדם שסלחתם לו ,

כניראה באמת באמת ראוי לקבל מכם את המחילה והסליחה שלכם !