ניצוצות של תקווה .

זה כל כך מוזר , רק לפני יומיים ציינו פה את יום כיפור ,

ומאז כמות הקללות שנחשפתי אליהם ( לא כלפיי חלילה ...) ,

וצורות התנהגות מכוערות ביותר שיצא לי להיתקל בהן ,

גרמו לי לתהות ולהרהר על נפשם של אנשים .

עצוב אולי להגיד , אבל הגעתי למסקנה ברורה ,

גם ראש השנה וגם יום כיפור , לא באמת מהווים חשיבות כבדת משקל -

אצל כל האנשים , יש כאלו שממשיכים באותו קו מהשנה הקודמת ,

ללא שום ברייק שאמור להתרחש בזכות ראש השנה ויום כיפור .

את כל זה אני כותבת מבלי להיות אדם דתי ,

כיוון שלדעתי אין שום קשר אם אתה דתי או חילוני .

תהיתי ביני לבין עצמי , למה אנשים כל-כך פוגעים זה בזה ,

למה אנשים מקללים זה את זה כאילו אין מחר ,

ובעיקר למה אינם מוכנים לקבל באהבה את ההזדמנות להתחלה חדשה .

אני חושבת שההזדמנות לדף חלק שאנחנו מקבלים בזכות אותו ברייק -

של כיפור וראש השנה , היא דבר חיובי שאנחנו צריכים לחבק בשתי ידיים .

טוב , אז כניראה שזה העולם לטוב ולרע , אני בטח שלא יכולה לשנות אותו ,

אלא רק להיות אחראית ככל שאוכל על עצמי ועל נפשי .