ניצוצות של תקווה .

מעבר לכאב-הלב העמוק על מותו הטראגי של החייל תומר חזן מבת-ים ,

יש לי גם כעס וביקורת על התנהלותם של גורמים שונים בפרשה העגומה הזאת ,

הן מהמערכת הפוליטית , והן מהמערכת התקשורתית .

מאתמול בערב ובמהלך כל היום , עוד בטרם הובא החייל למנוחות ,

התחילו להישמע שלל האשמות , גירסאות , מסקנות ,

כולן שליליות וחסרות כל רגישות וחמלה לעיתוי הטרי כל-כך של המקרה .

מפאת כבוד המשפחה ומפאת כבוד המת , אין צורך שאפרט כאן את כל מה שפורסם ,

והרי מי שגולש באתרי-האינטרנט השונים בוודאי יודע על מה מדובר .

ישנם דברים שתפקידם להיאמר בחדרי-חדרים אצל הדרגים הגבוהים ,

אין שום-סיבה לקחת אותם ולהפוך אותם לכותרות ענק וחסרות כל אמפתיה .

את המסקנות מהמקרה יש ליישם בשטח כלפיי חיילים אחרים , על-מנת למנוע הישנות של המקרה ,

וגם אם רוצים בשלב מסויים כן לשתף את הציבור במסקנות כאלו ואחרות ,

אפשר לחכות לפחות לתום השבעה ורק אז לשפוך קצת יותר אור על הפרשה .

כפי שידוע לכולנו הכותרות לא מתחילות ומסתיימות בהיותן כותרות ,

שלל הטוקבקיסטים שחלקם איך נאמר בעדינות לא ממש פוליטיקלי-קורקט ,

כותבים ללא מסננת את כל אשר על ליבם ביחס לפירסומים ,

ובכך מוציאים את החייל המסכן באור שלילי , וגורמים למשפחתו עוגמת-נפש אדירה .

אפשר ורצוי היה להתאפק קצת עם ים-האינפורמציה האינסופית הזאת ,

ולו רק מפאת כבוד אחרון לחייל תומר חזן ה' יקום דמו ,

ולמשפחתו האבלה שחייה נופצו לרסיסים , ולעולם לא יחזרו עוד להיות מה שהיו .