ניצוצות של תקווה .

מאז ניכנסה לחיינו האפשרות לטקבק לכתבות , ניגלה בפנינו עולם חדש ש-טרם הכרנו .

לכל אדם באשר-הוא , ניתנת האפשרות להביע דעה בכל נושא שהוא .

בתחילה הטוקבקים התנהלו באנונימיות מוחלטת ,

מה שאיפשר לאנשים להסתתר מאחורי מקשי-המקלדת , ולכתוב ככל העולה על-רוחם ,

ופעמים רבות גם דברים קשים שדרוש אומץ-רב על-מנת לכתוב אותם ולפרסמם .

כפי הידוע לכולנו , בכל האתרים יש סינון של טוקבקים שניכתבו בשפה שאינה ראויה ,

אך לצערי-הרב על-אף הסינון ניתן למצוא לא מעט טוקבקים שלא ברור איך הוחלט לפרסמם .

לפני זמן-מה נושא הטוקבקים חווה עליית-מדרגה משמעותית , ואם קודם היתה אנונימיות מוחלטת ,

היום מתפרסמים באמצעות הפייסבוק טוקבקים המלווים בתמונתו של המגיב ,

וגם פה למרות החשיפה המלאה , אנשים אינם מגבילים את עצמם לתגובות מתונות ,

וניתן לראות לא פעם מלחמה אמיתית בין המגיבים השונים ,

הכוללת בתוכה כינויים וקללות שהשתיקה יפה להם ,

והכל הכל בפנים חשופות וללא כל אלמנט מינימלי של בושה .

האמת קשה לי להבין את-זה , מה - עד כדי כך איבדנו את הבושה ?

אין מינימום כבוד אחד לשני ? הרי את אותו הדבר שניכתב בזעם וקללות ,

ניתן היה לכתוב בשפה נקיה ועדיין להעביר בדיוק את אותו המסר .

כאשר אני בוחרת להגיב לכתבה מסויימת באחד האתרים , אני עושה זאת בצורה מתונה ,

אין לי שום עניין לעורר פרובוקציות או להעליב מישהו ,

לצערי למרות הדרך המתונה שלי , ניתקלתי פה-ושם לעיתים רחוקות אומנם ,

בתגובה עויינת כל-שהיא , וכמובן ללא כל-סיבה מוצדקת .

אני חושבת שזה מאוד חיובי שלא כולם מסכימים עם כולם בנושאים כאלה ואחרים ,

ואין הנאה גדולה יותר מלנהל ויכוח בכל נושא שהוא , אבל במסגרת תרבות-דיון נעימה ,

הרי מה יותר מעניין מהאפשרות להשמיע ולשמוע , ללמוד וללמד .

נו טוב... אני בטח לא אשנה את גישתם של אותם טוקבקיסטים אימפולסיביים ,

אבל בכל פעם מחדש אני נידהמת מהעדרה המוחלט של הבושה בעולמנו .