ניצוצות של תקווה .

החזות החיצונית והתנהגותו של אדם כלפי חוץ עלולים להטעות אותנו לא פעם .

אדם שניראה לנו שמח ונינוח באופן רגיל למדי , ייתכן ונושא בתוכו קשיים איומים ,

אך עקב סיבות רבות בוחר לשדר עסקים כרגיל ,

ואז לעיתים מגיעה טרגדיה כל שהיא המותירה את כולם המומים ,

ועם מבול של שאלות , איך לא ראינו ? איך לא ידענו ? מדוע לא שיתף אותנו ? וכו'...

האשמה היא בנו כחברה , מכיוון שאדם השרוי במצוקה בטוח שהיה רוצה לשתף ,

אבל כאשר הוא מחפש אוזן קשבת אצל בן משפחה , או אצל חבר קרוב ,

ולא מוצא אותה , ובמקום זה ניתקל בביקורתיות , מתקפה , טענות , חוסר רגישות וכו'...

הדבר האחרון שירצה זה להמשיך לשתף , מכיוון שההתנהגויות הללו גורמות להסתגרות-

אצל רוב בני-האדם , רק מעטים ימשיכו לנסות להתעקש ולשתף ,

אבל גם אלו לא יקבלו מענה הולם ומרגיע למצוקתם .

התנהגותם של בני האדם כוללת בתוכה סתירות רבות ,

וכמובן שלא לכולם ניסיון חיים עשיר והבנה עמוקה בנפשו של האדם ,

אך יחד עם זאת , קיימים דברים אלמנטריים שאדם לא יכול לדלג מעליהם ,

אם מישהו עובר תקופה טעונה וקשה אין צורך להעמיס עליו עוד קושי ,

אם יש לנו עצה לתת עלינו לתת אותה בנעימות והבנה , ולא בכעס וביקורתיות ,

תמיד עלינו לראות את הצד השני , לנסות להבין את דרכי החשיבה שלו ,

לפני שאנחנו כופים באכזריות את דרך החשיבה שלנו ונוזפים בו .

מכיוון שבחרתי לכתוב על נושא שלדעתי רבים רבים מאיתנו חוו או יחוו במהלך חייהם ,

חשוב לי מאוד שניתבונן בתוך עצמנו על-מנת להיות לאוזן קשבת חיובית ,

בשעה שמישהו כל כך ניזקק לנו כדי שניתן לו אותה .