ניצוצות של תקווה .

בימים האחרונים ניתקלתי ברשת במאמרים רבים אודות המצב הכלכלי ,

ובין היתר גם בהשפעתו על אנשים רבים המחליטים לעזוב אותנו ולעבור לגור מעבר לים ...

לא משנה כמה נכון הדבר שהמצב פה לא ניראה טוב , ויכול אף להמשיך להתדרדר ,

תמיד יהיו אנשים שיקומו ויצעקו בקול-רם שמדובר בדור של מפונקים ,

ו-שבמקום לקטר שילכו לעבוד בכל עבודה שמוצעת להם .

אז לא , לדעתי ממש לא מדובר בדור של מפונקים , מדובר בדור של מתוסכלים ובצדק .

אדם הלומד באוניברסיטה ומקדיש את מיטב שנותיו ללימודים גבוהים ,

טבעי ביותר שירצה לפחות בפרק זמן של מקסימום שנה-שנתיים לאחר תום לימודיו ,

להתחיל לעבוד ישירות או בעקיפין במקצוע שלמד ,

ואין סיבה שיסכים למכור בייגלה בקניון , או בגדים במשביר .

המדינה שלנו כחלק ניכבד מהתפקידים שלה כלפיי האזרח משלם המיסים ,

צריכה לדאוג למקומות עבודה בהתאם למגמות הלימוד באוניברסיטה ,

ואם ישנו מקצוע שאין שום אפשרות למצוא בו עבודה ,

צריך לסגור את אותה מגמת לימוד , כדי שאנשים לא יבזבזו את מיטב שנותיהם בלימודים ,

ואחר-כך ימשיכו לחפש עבודה באותו תחום לאורך כל חייהם .

הבעיה קיימת גם לגביי אנשים בגילאים מבוגרים יותר , שניפלטים משוק-העבודה ,

ולמרות ניסיונם , הגיל מהווה להם מכשול , ולא מזמינים אותם אפילו לראיון-עבודה ,

גם אדם כזה לא חייב ללכת לנקות רחובות , או לעשות ספונג'ה בבתים ,

מותר לו ועוד-איך להילחם על עבודה בתחומו , וזה ממש לא אומר שהוא מפונק .

נורא מצער אותי שהחיים פה לא קלים בכלל , ועל ביטחון כלכלי אין בכלל מה לדבר ,

אבל כאשר האזרח הקטן מאחר בתשלום כל-שהוא לדבר מסויים ,

אז כבר ממררים את חייו ללא חמלה , במסכת של קנסות , ניתוקים ומה לא ...

האמת הפכנו למדינת-עבדים , עם שכר ש-לא מאפשר לסיים את החודש בכבוד ,

אבל אין הרי באמת עם מי לדבר , ובטח לא בתקופה הנוכחית ,

שיש לנו שר-אוצר שלא מבין דבר וחצי דבר בכלכלה ,

ורק פוגע עוד ועוד בכל השכבות הקיימות ,

חוץ כמובן מהעשירונים העליונים שם הרי גם הוא חי .