ניצוצות של תקווה .

אין אדם במדינה שלא זוכר איפה הוא היה כשהודיעו שרבין נירצח ,

זה מסוג הזיכרונות שהנפש שלנו חרטה בתוכה לנצח , עד יומנו האחרון . 

גרתי אז בתל-אביב , מרחק של חצי שעה הליכה מהכיכר ,

חברה ניסתה לשכנע אותי ללכת לעצרת ההיא שהתקיימה באותו מוצ"ש ,

ואני , על-אף שהייתי מתומכיו של רבין הסתייגתי מהרעיון ,

מהסיבה הפשוטה שידעתי שיהיו המוני אנשים ,

ואני לא מאלה שאוהבים כל-כך להיות במקום הומה אדם ברמה של מאות אלפים .

בבית דלקה הטלויזיה , ערוץ 2 והכבלים היו אז די בתחילת דרכם ,

ובערוץ 1 שודר סרט טבע על בעלי-חיים , כאשר לפתע היתה פריצה לשידור -

של מר טלויזיה דאז חיים יבין , שאמר שהיו יריות על רוה"מ יצחק רבין ,

ברגעים הראשונים פשוט לא קלטתי מה שהוא אמר , חשבתי שאני חולמת ,

ואז אחרי זמן לא ארוך מידי , להערכתי פחות משעה ,

יצא איתן הבר עם ההודעה המצמררת שכולנו זוכרים עד היום :

..."ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" .... וכו'...

את העיתונים מדוכן העיתונים ביום למחרת עם הכותרת הענקית - נירצח -

בתוך מסגרת עבה שחורה , לא אשכח עד-היום , אפילו שמרתי אותם למשך תקופה ארוכה .

בכיכר עברתי כל-יום לפני ואחרי העבודה ,

מאות אנשים הדליקו נרות , והיו ישובים על הריצפה , אבלים .

עד-היום קשה לעכל את אשר קרה אצלנו , פה במדינת-ישראל הדמוקרטית .

ולא נותר אלא לסכם את הפוסט הזה בשלוש מילים שאומרות בעצם הכל :

                                חבר , אתה חסר ! ! !