ניצוצות של תקווה .

היום פורסם דו"ח מצמרר על נתוני העוני של האוכלוסיה המבוגרת בישראל ,

אנחנו במקום הראשון המאוד לא מכובד  , מתוך מדינות העולם המפותח .

אנשים מבוגרים שעבדו ומילאו חובתם למדינה ,

נאלצים היום בישראל 2013 לבחור בין מזון לתרופות ,

בין חימום הבית בחורף לעוד קצת אוכל לשבת ,

לאן הגענו ? ואיך בדיוק התדרדרנו לתהום עמוקה ומביישת שכזאת ?

בל נישכח שמדובר גם באוכלוסיה שקשה לה לצאת למאבקים מפאת-גילה ובעיות הבריאות שלה ,

ופה בישראל כידוע לכולנו אם קולך אינו נישמע , ואינך דופק על שולחנות ,

אתה נהפך לשקוף ובלתי קיים , אף-אחד לא באמת סופר אותך .

מידי פעם מצליח הנושא להבליח לכותרות , כמו היום לדוגמא ,

אבל מהר מאוד הוא שוקע שוב בתהומות השיכחה , והמבוגרים ממשיכים לסבול .

רק המחשבה על אותם מדושני-עונג היושבים במעלה הפירמידה ,

ומפזרים סיסמאות לכל עבר , מעוררת בי חלחלה ודחייה ,

כי בפועל חוץ מלפזר סיסמאות הם לא באמת עושים משהו ,

ופה מדובר בנוהל חירום ממדרגה ראשונה , משום שאלו חיי אדם .

אני מקווה מאוד שהנושא לא יירד מסדר היום מהר כל-כך ,

וגם אנחנו , ואולי בעיקר אנחנו הדור הצעיר יותר ,

חייבים לזעוק את זעקתם של החלשים מאיתנו ,

זה המעט שאנחנו יכולים ומחוייבים לעשות למענם ,

כהוקרת תודה והערכה על כל מה שהם עשו כלפיי המדינה , וגם כלפיי כל אחד מאיתנו .