ניצוצות של תקווה .

היום נימנע פיגוע טרור בקו 240 של חברת דן , בבת-ים ,

מדובר בלא פחות ולא יותר בנס-גדול , גדול מאוד , עבור כולנו .

אבל כמו בכל אירועי הטרור בחודשים האחרונים , גם הפעם קיבלנו לפרצוף -

אינסוף פרשנויות , הסברים , ובעיקר תירוצים למה לא מדובר פה באינתיפאדה שלישית .

בשעה האחרונה ההסברים אף עלו מדרגה ובאתר y-net פורסם שגורם ביטחוני טוען ,

שהפלסטינים לא מעוניינים באינתיפאדה שלישית ,

ויחד עם זאת שהשב"כ טרם מצא את התשובה לשאלה האם מדובר במחבל בודד ,

או במישהו המשתייך לתא טרור מאורגן .

את הפרטים הללו היה מן הראוי לחסוך מאיתנו האזרחים ,

הרי בשורה התחתונה כאשר הפיגועים האחרונים גבו חיי אדם של חיילים ואזרח ,

זה לא באמת שינה פה למישהו אם המחבל פעל על-דעת עצמו או לא ,

זה לא ממעיט ולו בפסיק את גודל האבידה והכאב שחווה אמא שמאבדת את בנה החייל .

ברמה האסטרטגית והטקטית השב"כ צריך לבדוק אם אכן מדובר במחבל בודד ,

או כזה ששייך לאירגון כלשהו , אבל אותנו האזרחים זה לא אמור לעניין ,

חיי אדם שניקטפים בגין שינאה תהומית , הם סיבה מספקת ביותר כדי להבין

שמשהו לא טוב קורה פה , ושצריך לטפל בו באופן המיידי והנוקשה ביותר .

בינתיים בעיקבות האירועים האחרונים לא רק שלא עשינו כלום ושום דבר ,

אלא התחלנו לספר לעצמנו סיפורים כמו זה היה ירי נקודתי , מדובר במפגע בודד , ועוד אי-אלו תובנות מטופשות .

אי-הפעולה שלנו מעבר ללהפוך אותנו לסמרטוטים , רק מחזק את האויב ממול ,

וכל זה מתרחש כאשר אנו עומדים לפני הפעימה השלישית של שחרור המחבלים ,

שתיתבצע לקראת סוף-החודש , כמחווה לא ברורה ולא הגיונית כלפיי אבו מאזן ,

שהציב את זה כתנאי לפתיחת שיחות-השלום שאנו מנהלים עם הרשות הפלסטינית .

השיחות למי שטרם מעודכן לא הובילו עד-כה לכלום , ואפילו הופסקו .

לא יודעת כמה עוד ועד-מתי נוסיף להיות כאלה פראיירים ופחדנים ,

כאשר בינתיים נהרגים אצלנו אנשים , והמוטיבציה להמשיך לייצר פיגועים נגדנו , חיה קיימת ובועטת .