ניצוצות של תקווה .

אינני זוכרת מתי התחיל הביטוי מדינת תל-אביב להשתרש בדיבור היומיומי .

בתור מישהי שגרה באיזור המרכז , אך לא בתל-אביב עצמה ,

אני מרשה לעצמי לומר : יש דבר כזה מדינת תל-אביב !

ברוב הפעמים הביטוי הזה נאמר בהקשרים שליליים ,

כלומר , תושבי הפריפריה מוחים על-כך שתל אביב היא בעצם בועה ,

וכל מה שמתרחש מסביבה בערים אחרות , רחוקות יותר או רחוקות פחות ,

כאילו לא נחשב , ולא נוגע בכלל למהלך החיים המתרחשים בתוכה .

אני נמצאת בתל-אביב המון , לפעמים אפילו כל יום ,

אבל מתוך הרגל אני אפילו לא מתייחסת לעובדה שזאת מדינה בפני עצמה .

מתי אני כן מרגישה את הבועתיות והניתוק שלה משאר המדינה ?

כאשר מסביב קורים דברים לא טובים ,

לדוגמא בימים אלה שבדרום שורר שקט מתוח , לאחר אירועי האתמול ,

בהם נרצח אזרח ישראלי וצה"ל תקף בעזה ,

או לא עלינו בתקופות שנחתו בצפון ובדרום קאסמים וגראדים ,

אז אני מרגישה היטב את הבועתיות , ממש נידמה שלאף אחד לא איכפת מה קורה במרחק שעה מכאן .

בתי הקפה ומקומות הבילוי מלאים עד אפס מקום ,

החנויות מפוצצות בקונים , ואלו שהולכים ברחוב שקועים בתוך עולם משלהם .

אני לא שוכחת את ימי הפיגועים המדממים בהם תל-אביב סבלה מכה אנושה ,

גרתי אז בעצמי בתל-אביב , ולא היה פשוט בכלל ,

אבל כאשר נסעת לעיר אחרת , ספק אם יכולת לחוש בועתיות וניתוק מהמתרחש בתל-אביב .

בתל-אביב של היום לעומת זאת המצב שונה , אתה אשכרה מרגיש שאתה במדינה אחרת ,

קשה להסביר את זה במילים , צריך להיות פה כדי להבין ...

האבסורד הוא שתל-אביב בעצמה מכילה המוני אנשים שהגיעו אליה מערים אחרות ,

ובכל זאת למרות "קיבוץ הגלויות" הזה , אתה מרגיש שזאת מדינה בתוך מדינה .

כתבתי את הפוסט הזה לא מתוך מקום של ביקורת או שיפוט ,

אלא מתוך עובדתיות , כך הם פני הדברים , לטוב ולרע ...

חזרתי מתל-אביב לפני כשעה , והיום הרגשתי בכל רגע ורגע את התחושות שהעליתי כאן בפוסט .