ניצוצות של תקווה .

בימים האחרונים בעיקבות עניינים ואירועים אישיים שאני עוברת ,

חלפה במוחי באופן מפתיע אך מדוייק לדעתי , מטאפורה מעניינת .

הרגשתי שהתקופה הנוכחית היא בשבילי כמו פאזל גדול , שיש בו די הרבה חתיכות חסרות ,

ובכל יום שעובר בעיקבות דברים שקורים , החתיכות החסרות לאט לאט משלימות לי את הפאזל .

יש לי עוד דרך לעבור על-מנת שהוא יהיה שלם וללא שום חתיכה חסרה .

הדרך רצופה בפחדים והתרגשות גם יחד , וכל רצוני שהיא תעבור בנעימות ללא מכשולים וקשיים .

זה לא סתם שאומרים שחשוב להנות גם מהדרך , ולא רק מהמטרה ,

לפעמים הדרך היא זאת שמחזקת אותנו , היא זאת שמחשלת אותנו ,

וכאשר השגנו את המטרה , הדרך היא זאת שניצרבת חזק בתוכנו , וגורמת לנו לא לשכוח מה עברנו ,

ובוודאי מזכירה לנו בכל-פעם מחדש לא לקבל דבר כמובן מאליו .

הלוואי ואוכל בקרוב לכתוב שהפאזל הושלם בצורה הכי מושלמת שלו ,

ושאפשר אפילו למסגר אותו ולתלות אותו לראווה על הקיר . אמן !