ניצוצות של תקווה .

הביקורים התכופים של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ,

מתחילים לעלות על העצבים ליותר מידי אנשים ואני ביניהם .

בכל ביקור שכזה משתחררות אינסוף הצהרות שלו ,

שמוכיחות רק דבר אחד : לבן-אדם לא איכפת מאיתנו ,

ומצידו שהמדינה תלך לאבדון ונישאר בלי שלום ובלי מדינה ,

מוקפים אויבים שרוצים להשמיד אותנו בכל-רגע נתון .

למה שיהיה לו איכפת מאיתנו אני שואלת ?

הוא הרי גר במרחק של אלפי קילומטרים מכאן ,

אצלו בבית לא זורקים טילים , אבנים או בקבוקי תבערה ,

הילדים שלו לא יודעים מה-זה לקום בלילה לקולה המצמרר של אזעקת צבע-אדום ,

והוא לא יודע מה זה לחטוף אבן על שימשת חלון מכוניתו .

בקיצור הבן-אדם חי חיים דבש , נוסע ממדינה למדינה , מחייך למצלמות ,

וחוזר לארצו ומספר לבוס הגדול שהנה אוטוטו יהיה הסכם .

הרי מה איכפת לו שנוותר על ישובים בבקעת הירדן ,

איזה ערך יש לו כלפיי המקומות הללו ? הוא הרי לא גר פה ,

ולא באמת מבין עם מי יש לנו עסק בצד השני .

בשנים עברו ראשי-ממשלות קודמים כבר רצו לתת לצד-השני הכל , והם סרבו ,

כי הם פשוט לא רוצים אותנו כאן באף מטר אדמה ,

לא בבקעת הירדן , לא בחיפה , לא ברמת-הגולן , ולא בתל-אביב .

להקשיב בקולם של האמריקאים פירושו גזר-דין מוות למדינת-ישראל ,

ואני מקווה שביבי יהיה מספיק חזק ונחוש לא להתרכך מולם ,

כי אחרת לא תישאר פה מדינה , זה כואב לי לכתוב את-זה , אבל זאת המשמעות ,

ביום שנוותר על ישובים ב-יו"ש יעופו טילים על כפר-סבא ונתניה ,

וביום שנוותר על בקעת הירדן או רמת הגולן תיגמר לנו המדינה .

הייתי רוצה שהשיחות יחדלו מלהתקיים , גם במחיר של משבר עם ארה"ב ,

גורל המדינה הזאת חשוב לי , ואני לא מאמינה ולא סומכת על האמריקאים ולו במעט .

שילכו לטפל באסד שממשיך לטבוח בעמו , ויעזבו אותנו בשקט !