ניצוצות של תקווה .

תמיד קינאתי באנשים שעובדים במשהו שהם אוהבים .

גם לי היו תקופות כאלה , בהן עבדתי במה שאני אוהבת .

למדתי משחק , וכאשר הזדמנו לי פרוייקטים בתחום הייתי מאושרת מאוד .

משחק הוא מקצוע מאוד לא פשוט , ובנוסף לכישרון דרוש גם הרבה מזל . (וקשרים ...)

גם הכתיבה היא תחום שמאז ומעולם אהבתי מאוד ,

וכאשר החלטתי לפתוח בלוג בחודש יולי 2013 ,

לא ידעתי לאן הוא יוביל אותי , והאם יכנסו אליו קוראים .

היום כחצי שנה אחרי אני רק יכולה להגיד תודה ולשמוח ,

צברתי לא מעט קוראים , חלקם קבועים חלקם חדשים שמצטרפים ,

ואין הרגשה מיוחדת יותר , מאשר לשבת ולכתוב את מה שבוער מבפנים ,

ולדעת שיש לך קהל קוראים שאיתו אפשר לחלוק את כל התחושות .

לפעמים אני חושבת לעצמי שאם על כל כניסה של קורא הייתי מקבלת שקל אחד -

מנותני חסויות למיניהם או גופי פרסום שהיו מפרסמים בתוך הבלוג ,

הרי שהייתי יכולה להתפרנס מהכתיבה , ובכך להגשים את הרצון לעבוד במשהו שאני אוהבת .

אחת מהמשאלות שלי לשנה החדשה היתה שהבלוג ימשיך וימריא ,

ושאולי הוא יהיה מנוף להגשמת חלום לכתוב טור אישי באחד האתרים המובילים .

חלומות מטבעם מתגשמים בזמן ובמקום שהיקום מחליט ,

אז כולי תקווה ואופטימיות שאצליח להגשים גם את החלום הספציפי הזה , ולהתפרנס מכתיבה .

בינתיים קוראים יקרים , תודה על שאתם חולקים איתי את המחשבות , הכעסים , ההתרגשויות ,

העצבות , הכאב , השמחה , ובקיצור ... את כל מה שמזמנים לנו החיים עצמם .

הצורך לכתוב הוא מבחינתי מתנה , הצורך להביע הוא מבחינתי שחרור ,

והאפשרות להעלות את הדברים ברשת היא מבחינתי סוג של במה מבורכת !