ניצוצות של תקווה .

אנחנו אלופים בלשפוט את האחר , גם את זה שקרוב אלינו מאוד ,

ואנחנו חושבים שאנחנו יודעים את כל המתרחש בתוכו .

טעות טעות טעות , אף אחד לא יודע מה באמת מתרחש בבפנוכו של האחר ,

מלבד מקרים מאוד מסויימים שאדם מחליט להסיר מעליו את כל המסכות ,

ולספר בפרטי פרטים את אשר עובר עליו ,

וגם אז רק הוא זה שמרגיש באמת את מה שהוא מרגיש , ולכן עדיין לא ראוי לשפוט אותו !

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו , זהו משפט חכם וחשוב שכולנו מכירים עוד מהיותנו ילדים ,

כמה אמת ודיוק מעביר המשפט הזה .

לא פעם האדם שמולנו שומע מאיתנו פרטים כלליים על דבר מה שאנו עוברים ,

וממהר להביע דעה שיפוטית וכל-כך לא מתחשבת ,

ולמחרת כאשר הוא יעבור דבר אולי קטן יותר בחשיבותו , פתאום זה בסדר מבחינתו להרגיש -

את מה שרק אתמול הרגשנו אנחנו לגבי משהו שקרה לנו ,

והרי רק אתמול הוא אמר לנו שאנחנו מגזימים או שאנחנו כבדים או אלוהים יודע מה ,

ולמחרת שהוא בעצמו חווה דבר לא הכי נעים , אז מותר לו להרגיש את מה שהוא שלל מאיתנו ,

מכעיס לא ? כן ! אל תשפטו אף-פעם , תיזכרו תמיד : רק מי שחווה בגוף ראשון חוויה כלשהי ,

הוא זה שמכיר את כל הפרטים של המקרה , והוא זה שיודע את התמונה המלאה ,

ולכן כל הרגשה או כל רצון שלו לעשות או לא לעשות משהו , הנובע מתוך אותה תחושה ,

צריך להיות מקובל עלינו , וחובתנו לכבד אותו על-כך ,

כי המקום השיפוטי שבו אנו נמצאים עכשיו הוא רק בגלל שאנחנו לא אלו שעוברים את מה שהוא עובר ,

אבל לו היינו עוברים חוויה דומה , ייתכן שהיינו מרגישים את אותו הדבר בדיוק , ואולי אף גרוע יותר !