ניצוצות של תקווה .

מאז ימי התיכון ואולי גם לפני , תמיד היו את הבנות בכיתה שאהבו להשוויץ -

בכך שהן מאוד אמיתיות ואומרות הכל דוגרי בפרצוף מבלי למצמץ !

היום ממרומי גילי ומנסיון החיים הלא מבוטל שלי , אני יכולה לומר -

שאף פעם לא הרגשתי נוח עם אנשים מסוג זה .

יש גבולות שאסור שיחצו בין אנשים , ויש דברים שאסור להם להיאמר ,

ומי שאין לו את הגבולות הללו הוא פשוט אדם אומלל ומסכן ,

ובטח שאין לו מה להתגאות בישירות ובדוגריות שלו .

לכל בן-אדם יש את הזכות על פרטיותו , ומי שפורץ אותה ללא רגישות -

וללא בקשת רשות מינימלית , הוא אדם אכזרי וחסר לב .

היום בעידן הריאליטי , אנחנו שומעים כל שני וחמישי את המשפט האלמותי :

אני אמיתית , ואין לי בעיה להגיד כל מה שאני חושבת ... בלה , בלה , בלה ...

פה העניין רגיש אף-יותר כי הוא נעשה לעיניי מצלמות ,

כך שמי שמושפל וחוטף עלבונות בשם אותה ישירות ואמיתיות של טיפוס כזה או אחר ,

הוא מושפל בפני אומה שלמה , והדבר מביך , וקשה מאוד להתגבר על סיטואציה שכזו .

ייתכן שהדוגריות הזאת היא תוצר של משהו רקוב מבפנים , והיא באה לכסות על זה .

אדם נורמלי ושפוי לא יבייש אדם אחר ויגיד לו דברים אישיים כל-כך באופן ישיר ובוטה .

לאדם נורמלי ושפוי צריכים להיות איזה שהם קווים אדומים של מה אומרים או לא אומרים ,

ואם כבר נורא רוצים להגיד משהו שנחשב רגיש , צריך למצוא את הדרך הכי רכה והכי עקיפה ,

ולו רק מפאת כבוד כלפי האחר ובעיקר מתוך מודעות והבנה שמדובר בדברים רגישים .

חשוב להדגיש שההפך מישירות איננה צביעות , ממש לא ,

צביעות היא מגרעה בפני עצמה , אבל איננה הקצה האחר של ישירות .

בימים האחרונים ניתקלתי במישהי כזאת , לא באופן אישי אומנם , אבל עדיין נחשפתי לטיפוס שכזה ,

ישירות ודוגריות שגרמו לבטן שלי להתהפך , אשה שמודעות היא ממנה והלאה ,

ולחשוב שהיא אמא לילדים ומי יודע איזה חינוך הם מקבלים ממנה , עצוב מאוד !