ניצוצות של תקווה .

אפשר לספור על כף יד אחת או אולי על שתי כפות הידיים , את הפעמים שהייתי במועדון בחיים שלי .

עוד מנעוריי זה לא היה הבילוי החביב עלי , וכך זה נישאר גם כשגדלתי .

הייתי במספר מועדונים בארץ וגם בחו"ל , כי לפעמים שיכנעו אותי לבוא והבטיחו שיהיה לי כייף ,

אבל בתוך תוכי לא התחברתי מעולם לסצנת המועדונים , והעדפות שלי לבילויים הם אחרות .

יחד עם זאת אי אפשר לחיות כאן מבלי לדעת מה מתרחש כיום בסצנת המועדונים -

ההולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות כבילוי טרנדי ואהוב על חתך רחב באוכלוסיה .

נושא הסלקציה במועדונים הוא נושא שלא הכרתי לפני 20 שנה למשל ,

מדובר כניראה בתופעה שהחלה להתרחש רק בעשור האחרון .

לא פעם נעשות כתבות במהדורות החדשות הנוגעות בתופעה העגומה הזאת ,

וגם אתרי האינטרנט מדווחים לצערנו על מקרי-אלימות המתרחשים כתוצאה מהסלקציה .

האמת , ניראה לי מאוד מאוד פוגע שעומד מישהו בכניסה למועדון , סלקטור לצורך העניין ,

ומחליט מי רשאי ומי לא רשאי להיכנס . איך אפשר שלא להיעלב מדבר שכזה ?

מה , לפי צבע עור של בן-אדם , או לפי משהו בחזות החיצונית פוסלים בן-אדם ?

לו הייתי חווה על בשרי דבר שכזה הייתי ניפגעת עד עמקי נישמתי ,

ולא מתקרבת יותר לאף-מקום שזאת ההתנהלות שלו .

בוודאי שאני לא מצדיקה שום סוג של אלימות במקרים שכאלה ,

אבל ההשפלה שבן-אדם מרגיש באותם רגעים , היא בהחלט צלקת לכל החיים !!!

ראוי ונכון לעשות סוף לתופעה המכוערת הזאת , אחרי הכל מדובר בנשמות של בני-אדם .