ניצוצות של תקווה .

פרשת המטוס המלזי מלווה את העולם כולו כבר 16 ימים .

16 ימים שבשביל בני משפחות הנעדרים היו ועודם סיוט ארוך ובלתי ניגמר .

צריך להיות עשוי מברזל על-מנת לעמוד איתן מול קצב הידיעות והספקולציות ,

שפורסמו יום אחר יום שעה אחר שעה , בדבר גורלו של המטוס ו-239 נוסעיו .

לי בתור צופה מהצד זה היה ניראה מתיש וחסר כל תועלת -

לפרסם על כל חפץ שניראה צף אי-שם במעמקי האוקיינוס ,

או לפזר שיברי מידע כמו זה שיום לפני הטיסה אשתו של הטייס עזבה אותו וכו'...

ואם לי זה היה ניראה מתיש וחסר טעם , על אחת כמה וכמה לבני המשפחות האומללים ,

שבכל רגע הוצפו במבול של ספקולציות והשערות ,

אשר גרמו להם לנוע בקצב מסחרר ובלתי אנושי בין יאוש לתקווה .

היה מן הראוי לכנס מסיבת עיתונאים מסודרת פעם ביום , ולתת מידע מוצק למשפחות ,

ואם אין כזה , אז להגיד שאין , אבל לא לפזר אינסוף השערות שבן-אדם יכול רק להשתגע מהן .

היום כך ניתבשרנו הכריזה ממשלת מלזיה כי המטוס התרסק באוקיינוס ההודי , ולא נותרו ניצולים .

התעלומה עדיין רחוקה מפיתרון , ושאלות כמו מה גרם למטוס לסטות ממסלולו , מי הטיס אותו וכו'... נותרו פתוחות .

אבל ההודעה הדרמטית בדבר התרסקותו מסכמת כניראה פרק מסויים בטרגדיה הנוראית הזאת .

בני משפחות הנוסעים קיבלו בהודעת sms את הידיעה כי יקיריהם אינם עוד ,

ואני שואלת את עצמי תיתכן התנהגות בוטה אכזרית וחסרת כל חמלה מהתנהגות כזאת ?

זה מה שמגיע למשפחות שכבר שבועיים חייהם אינם חיים ? הודעה יבשה בסלולרי על מות יקיריהם ?

הזדעזעתי מההתנהלות , ולפי מה שקראתי נישמעה ביקורת חריפה מצד המשפחות על המהלך הזה .

עצוב , מדובר באסון שאף תסריטאי הוליוודי לא היה מצליח להמציא , כי היו אומרים לו שזה דמיוני מדי ,

ומשלוח ההודעות בסלולרי , גם הוא ניראה כמו סיום דמיוני מדי , ותלוש לגמרי מהמציאות לה היינו מצפים ...