ניצוצות של תקווה .

היום הלך לעולמו אחד מהוירטואוזים הגדולים שהיו לנו בעולם הקולנוע הישראלי .

אסי דיין היה תסריטאי גאוני שנון ומבריק , במאי מצויין , ושחקן שובה לב וחתיך .

כמה שהיה מסוכסך עם נפשו המורכבת והסוערת , כך היה גדול ביצירתו האומנותית .

היום עם שידורם של לא מעט ראיונות שנערכו עימו ועליו ,

נחשפתי לכמה משפטים מופלאים שאמר , ואזכור אותם תמיד .

החיים הם מחלה , כך אמר , עם 100% תמותה .

איזה משפט , כמה פשוט ככה קולע וגאוני .

בראיון אחר שראיתי נישאל דיין איזו עצה יש לו לתת לבמאים צעירים בתחילת דרכם ,

דיין לא היסס ואמר שיעברו לנדל"ן ...

הומור וציניות היו אחד ממרכיביו הבולטים , לצד ההרס העצמי וההתמכרות לסמים .

את הכעס על אביו משה דיין לא הסתיר מעולם , ודיבר על-כך תמיד באופן שקוף וגלוי ,

היום ראיתי איך סיפר שבגיל 14 כאשר הוציא את ספר השירים הראשון שלו -

ונתן לאביו לעיין בו אמר לו האב בתגובה "קישקוש" , את העלבון הזה נשא איתו דיין -

לאורך כל חייו ולא שכח לו אותו מעולם , גם כאשר נחל הצלחות היסטריות עם סרטיו .

המוות של דיין הגיע כמה סימבולי סמוך ליום העצמאות ,

וכשאומרים יום העצמאות זה כמעט כמו להגיד אוטומטית "גבעת חלפון אינה עונה" ,

סרט הפולחן של כל הזמנים , שרובנו ראינו 700 פעם , ויכולים לדקלם חלקים נירחבים ממנו בעל-פה .

המוות היה מוטיב מרכזי ביצירתו של דיין , והנה הוא הגיע גם אליו , ואסף אותו לתוכו .

אנחנו נישארנו עם המתנות הניפלאות שהוא יצר במשך חמישה עשורים ,

והוא עכשיו יכול סוף סוף לנוח על משכבו בשלום , ולא לסבול יותר לעולם .

תודה על היצירה המפוארת שהשארת לנו .

                                יהי זיכרך ברוך !