ניצוצות של תקווה .

בדיוק היום לפני שנה בתאריך ה-2 ליולי כתבתי את הפוסט הראשון בבלוג .

בחלוף השנה הראשונה סך כל הפוסטים שכתבתי עומד על 371 , ועוד היד נטויה .

שנה מעניינת הביא לי הבלוג הזה . שנה שיכולתי לפרוק מעל מסך לבן ריק -

רגעים שמחים , עצובים , כואבים , מפחידים , כועסים , כשהמכנה המשותף הוא - שיחרור .

תמיד אחרי כתיבת פוסט יש תחושת שיחרור , כי מוציאים החוצה את מה שמרגישים .

הבלוג הוא במה שהיא סוג של צינור ממני לעולם , ושדרכו עוברים כל-כך הרבה רגשות מחשבות ותחושות .

בדיוק כפי שזמר רוצה שיקנו את הדיסקים שלו , כי אחרת ליצירה אין כל ערך ,

כך גם אני שמחה בכל יום על קהל הקוראים הגדול , חלקו קהל קבוע , חלקו חדש שמצטרף ,

וחלקו שניתקל על הדרך באיזה פוסט שעניין אותו לאחר חיפוש בגוגל בנושא כזה או אחר .

תודה רבה לכם קוראים יקרים , תודה על הקריאה , תודה על התגובות בתוך הפוסטים ומחוצה להם ,

ולמען האמת צריך להגיד תודה גם לקצב האירועים שקורים פה בארצנו הקטנטונת , (רק חבל שהם לרוב קשים...)

שנותנים את הדרייב לכתוב , להביע , למחות , לשתף ולחלוק את כל אשר מבעבע בתוכי .

מאחלת לעצמי שגם השנה הנוכחית תיהיה פוריה בכתיבה , ושהפוסטים יעוררו עניין בקרב ציבור הקוראים .

המשך קריאה מעניינת , ובתקווה לפחות אירועים כואבים ועצובים ...