ניצוצות של תקווה .

הרבה מאוד דברים עברו עלי בשבועיים האחרונים , מאז התחילה הלחימה בדרום .

אני תושבת המרכז , כך שאין לי זכות בכלל להתלונן על האזעקות ,

לנו יש דקה וחצי כדי להגיע למרחב המוגן , ודקה וחצי זה המון תאמינו לי ,

מה גם שפה באיזור המרכז אנחנו סובלים מאזעקות פעם ביום או מכסימום פעמיים ,

מציאות הרחוקה שנות אור מהמצב בדרום , להם יש 15 שניות להגיע למרחב המוגן ,

ולהם זה קורה עשרות של פעמים ביום , כמעט ללא הפסקה ...

המלחמה הזאת הכרחית היום יותר מתמיד , למרות הפחד הגדול שלי מכניסה קרקעית .

כמובן שהייתי הרבה יותר שקטה לו היינו מצליחים למגר את הטרור המשתולל בעזה דרך הים והאויר .

כניסה קרקעית פירושה מחיר כבד של איבוד חייהם של טובי בננו , ואת זה אי אפשר להכיל ולעכל .

בניגוד למלחמות העבר הרחוקות , המלחמות של היום מתנהלות בזירות רבות של מדיומים תקשורתיים .

יש בכך הרבה מאוד מינוסים לטעמי , זה לא ממש מועיל לראות מלחמה בשידור חי ,

זה לא ממש מעודד לקבל דיווחים שוטפים בכל רגע נתון , זה כרוך בהמון המון מתח .

הנה דוגמא לאותו מינוס כבד שאני מדברת עליו , שהביאה איתה המלחמה הנוכחית .

אתמול בבוקר כאשר כל אתרי האינטרנט היו מלאים באינפורמציה על סיכול חדירת המחבלים -

לאחד מהיישובים בדרום , כתב אחד המגיבים ששני חיילי שריון נהרגו בהיתקלות ,

דבר שהתברר כנכון והותר לפרסום רק כ-8 שעות אחרי שהוא כתב את הידיעה המרה הזאת ,

ואני כל היום התהלכתי בתחושה של האם מה שכתב נכון , או שמדובר בסתם שמועה זדונית .

תחשבו רגע מה זה בשביל אמא שיודעת שהבן שלה בפנים בתוך הלחימה ,

להיתקל בטוקבק שכזה , היא פשוט לא חיה , הנשימה נעתקת בו במקום -

עד לרגע העילאי בו מגיע הטלפון המיוחל שאומר אמא אני בסדר , יצאתי מעזה בשלום .

אני מניחה שזה לא הפוסט האחרון שלי על המצב , כי יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא ,

גם על שינאת החינם ומלחמות האחים שנוצרו בימים אלה בין הימין והשמאל ,

גם על התבטאויות כאלה ואחרות של ידוענים כאלה ואחרים ,

שנתנו לי בוקס בבטן פעם אחר פעם בדברי ההסתה והשינאה שהשמיעו .

בכלל יש לי עוד הרבה מה לכתוב , אבל אני מעדיפה לחלק את זה ולא להוציא הכל בפוסט הנוכחי .

לא נותר לי אלא לסיים עכשיו במשפט אחד שאומר אולי הכל :

צה"ל , תודה ענקית על כל מה שאתם עושים בשביל כולנו , כדי שנוכל יום אחד שוב לחזור לישון בשקט !!!