ניצוצות של תקווה .

האסון בנפאל טילטל אותי חזק . העדויות המצמררות , סיפורי הגבורה ,

ובעיקר חיים שניגמרו פתאום באמצע טיול , טיול שהיה אמור להיות חוויה מיוחדת לכל החיים .

אתמול בערב וגם היום נישלפה עדות מצמררת נוספת בה סיפר אחד הניצולים ,

שבשלב מסויים היה עליו לקבל החלטה קשה והרת גורל להשאיר את תמר בשטח המושלג והסוער ,

החלטה שעלתה בחייה של תמר אריאל נווטת הקרב ממשואות יצחק .

תמר כך סיפר עזרה לאנשים רבים שניקלעו לסערה ברכס ההר ,

ובשלב מסויים אזלו כוחותיה והיא נפלה פעם אחר פעם אל תוך השלג באפיסת כוחות .

נדב שוהם שנהרג גם הוא , סחב את תמר והרים אותה בכל פעם שנפלה ,

ולבסוף אזלו גם כוחותיו והוא קפא למוות .

הניצול שסיפר את הדברים הללו עשה טעות ענקית מבחינתי ,

אינני מדברת על ההחלטה להשאיר את תמר מאחור ולהתקדם הלאה במסלול , כי מי אני לשפוט אותו ,

הוא זה שהיה שם , והוא זה שחווה על בשרו את האסון של מפולת השלגים והסערה הבלתי צפויה .

הטעות שאני מדברת עליה היא הראיונות שהוא נותן לתקשורת ומספר על ההחלטה להשאיר אותה בשטח .

מוטב היה לו לשמור את הדברים בינו לבין עצמו , ולא לדבר על כך מעל כל במה תקשורתית .

יש לתמר משפחה ששומעת את הדברים , האובדן העצום של תמר קשה מנשוא ,

לא צריך להוסיף לזה גם את התיאור של איך היא הושארה לבדה בשטח וגססה למוות .

מאוד לא במקום כל הסיפור הזה , קצת חמלה ורחמים כלפיי המשפחה ,

היה מוטב לחסוך מהם את השתלשלות האירועים קורעת הלב הזאת .

היום תובא תמר למנוחות , יהי זיכרה ברוך !