ימים מתוחים עוברים עלינו הציבור בישראל .
ההרגשה היא שאנחנו יושבים על חבית אבק שריפה שתיכף תתפוצץ .
הרבה שינאה יש פה בארץ הזאת בין יהודים וערבים ,
שינאה שכל אירוע הופך אותה לקיצונית יותר ומאיימת יותר .
לא חשבתי שאחווה את זה כל-כך מקרוב , והנה פתאום זה מגיע גם אלי .
היום ניגשתי לבית המרקחת של סניף סופר-פארם הקרוב לביתי .
הייתי צריכה להזמין קפסולות מסידרת תוספי תזונה ,
שנידרשת להן הכנה מיוחדת במעבדה , ולכן זמן ההמתנה הוא יומיים שלושה .
אני תמיד מזמינה מבעוד מועד , על-מנת שלא אשאר בלי הקפסולות .
בשלושת החודשים האחרונים בכל פעם מחדש יצא שלאחר יומיים שלא הודיעו לי שהמוצר מוכן ,
מצאתי את עצמי מתקשרת לסניף לשאול מה קורה עם הקפסולות ,
ותוך כדי שיחה הבנתי שהיתה איזה שהיא פאשלה של בית המרקחת ,
שכניראה לא שיגר את הפקס עם המרשם למעבדה , מה שהביא להקפצת שליח מיוחד שיביא לי את המשלוח בזמן .
בכל חודש ציינתי זאת בפני הרוקח שאני מבקשת שלא יקרה שוב כמו בחודש הקודם ,
כל פעם הובטח לי מחדש שהדבר לא יקרה , ושוב חוזר חלילה ...
אציין שבבית המרקחת אצלנו כל הרוקחים ערבים , ואפילו ליד הלקוחות הם מדברים ביניהם בערבית .
הבחורים שעובדים שם אדיבים ונותנים שירות סביר . הבחורות לעומת זאת על הפנים .
היום יצא לי לקבל שירות מרוקחת ערביה , שהדבר היחיד שעבר לי בראש בזמן הטיפול שלה בי ,
זה שהיא מלאה שינאה יוקדת כלפיי יהודים . היחס היה מחפיר אדיש ואנטיפתי עד מבחיל .
כאשר ציינתי בפניה שאבקש שתעביר את הפקס למעבדה עכשיו , כדי שלא יחזור כמו במקרים קודמים -
שכמעט ולא קיבלתי את הקפסולות בזמן , ניתקלתי בחוסר תגובה ואדישות נוראית ,
הייתי גם צריכה לבקש מספר פעמים שתכתוב דחוף על המרשם כפי שאני עושה תמיד ,
וגם פה זה פשוט לא הזיז לה באופן כזה שהדם שלי כבר התחיל לבעבע מעצבים .
אני בן-אדם מלא סבלנות מטיבעי , אינני אוהבת להיכנס לעימותים ,
ובתור לקוחה אני רחוקה שנות אור מלהיות מעיקה או נודניקית ,
אבל אם אפילו שירות בסיסי לא נותנים לי , זה כבר מרתיח לי את הדם .
לא היתה לי ברירה , וניגשתי לאחראית המשמרת , שגם לא היתה סמל האדיבות ,
אבל לפחות ניגשה לבית המרקחת וביקשה שישלחו עכשיו את הפקס למעבדה ,
הרוקחת יש לציין היא כניראה חדשה שם , ולכן כאשר הכינה את הבקשה במחשב ,
שאלה כל שניה את הרוקחת האחרת מה צריך לרשום ואיך ,
כך שהיתה לי סיבה מספיק טובה לא להרגיש בטוחה שהיא אכן תעשה את הדברים כמו שצריך .
התחושה שלי כשיצאתי משם היתה ברורה : הם בתוכנו הפלסטינים , ואין ברירה אלא לחיות איתם ,
רק שזה ניראה לי קשה עד בלתי אפשרי , אין התאמה , יש רק שינאה וניכור , ומשהו טוב לא ייצא מזה .
אני בכל מקרה , אתחיל כניראה ללכת לבית מרקחת אחר הקרוב למקום מגוריי ,
אלא אם כן הפעם הקפסולות יגיעו בזמן ... נחכה וניראה . בינתיים צריך להפנים את העובדה ,
שהחיים שלנו איתם שזורים אחד בתוך השני , וקל לא הולך להיות פה ... לעזאזל !