ניצוצות של תקווה .

בימים האחרונים החל להסתובב אצלי רעיון בראש ,

על איך לסיים את האיום המתמשך של הטרור מעזה כלפינו אזרחי ישראל .

כמובן שאינני בעלת ידע ביטחוני או מודיעיני שנותן לי גיבוי לדעת אם הרעיון הוא בר יישום ,

אבל בתור אזרחית שחיה נושמת ומתעניינת במתרחש אצלנו ,

הסיטואציה המורכבת מייצרת אי אלו מחשבות ורצונות שיביאו את הטרור להתאדות משיטחנו .

לעצם הרעיון : אני מציעה ש-22 מדינות ערב המפוזרות ברחבי העולם , יחוייבו ע"י החלטה של האו"ם -

לקלוט את האזרחים הפשוטים מעזה שאינם חלק ממערך גוף הטרור שניקרא חמאס .

בעזה כיום יש קרוב למיליון ושמונה מאות תושבים , כל מדינה תחוייב לקלוט כמות מסויימת ,

ולתושבים תיהיה האפשרות להתחיל את חייהם מחדש בצורה נורמאלית וללא שילטון של גוף טרור .

במקביל כיוון שברור שלוחמי חמאס ישארו בעזה עד הסוף ולא יסכימו לעזוב את המקום ,

אז יהיה באפשרותנו לכתוש אותם עד אחרון המחבלים שישארו שם ,

ולא יהיה לנו את החשש לפגוע באזרחים , מכיוון שהם כבר התפנו כאמור לארצות אחרות .

לאחר שנסיים לחסל את כל מחבלי החמאס , אפשר להציף את השטח הקטן יש לומר ,

במי הים הקרובים , וזהו ... לא תישאר יותר עזה , וכמו שנאמר ותשקוט הארץ 40 שנה .

אנחנו נהנה מהשקט ולא ניהיה מאויימים יותר מטרור , תושבי עזה יוכלו לחיות חיים רגילים במדינה החדשה ,

ועזה תיעלם מהמפה כלא הייתה . נישמע מושלם ואידאלי לא ?

מישהו שאל אותי איך אפשר יהיה לסנן בין התושבים הרגילים לחמאסניקים ,

ולהבטיח שמי שצריך לצאת אכן ייצא למדינה החדשה וכו'...

ועל זה התשובה ברורה , התושבים הפשוטים והרגילים שכמהים לחיים נורמאליים ,

יהיו בוודאי הראשונים לעזוב מרצונם , בנוסף אפשר יהיה להיעזר במשרד הפנים של עזה ,

שאומנם נימצא כרגע בשליטה של חמאס , אבל ברגע שהאו"ם והעולם בכלל ייכנסו לתמונה ,

אפשר יהיה לתמרן עם מידע מודיעני ועם כניסה לתוך משרד הפנים ובכך להצליח לסנן בין אלו לאלו .

לא יודעת כמה הרעיון שלי ריאלי וניתן להגשמה , אבל לי הוא נותן סוג של תקווה ,

שאני כל-כך מחפשת וכמהה לה בשעות קשות אלה .

אנחנו חיים במדינה דמוקרטית , המאפשרת הבעת דעות לכאן ולכאן .

בעיתוי הנוכחי שהתותחים רועמים והשמים בוערים , נחשפנו לאמירות קיצוניות במיוחד -

מטעם אנשי שמאל כאלה ואחרים , אמירות שאומנם מייצגות דעות מסויימות ,

אך חורגות מאוד מגבולותיה של הדמוקרטיה , בטח ובטח בשעת מלחמה ,

ולכן עוררו עליהום זעם כעס וגל של מחאת נגד מהצד הימני של המפה .

לאורך כל תקופת הלחימה נחשפתי לא אחת לסטטוסים בפייסבוק מטעם אנשי השמאל הקיצוני ,

וכן לדיונים המתנהלים באולפני הטלויזיה לאורך כל היום ,

כאשר המשפט המככב הוא טענתם של אנשי השמאל לסתימת פיות .

מוזר ... לא זכור לי שמישהו סתם לאורנה בנאי את הפה היא הרי אמרה מה שרצתה ,

כנ"ל הבימאית שירה גפן , כנ"ל הידוענית אורלי ויינרמן , כנ"ל העיתונאי גדעון לוי ,

כנ"ל מניפי השלטים בכיכר הבימה שגינו את צבא הגנה לישראל ,

וכנ"ל לגבי רבים נוספים שלא ציינתי את שמם כרגע .

אז אחרי כל הדוגמאות שהבאתי אני באמת שואלת בסקרנות ואולי במידה של תמימות ,

על איזה סתימת פיות מתבכיינים אנשי השמאל הקיצוני ? דעותיהם הרי פוזרו לכל עבר ,

ומשום כך יצרו בלגנים כאלה ואחרים .

התשובה לטענות חסרות הצידוק שלהם היא אחת : הם מוחים על כך שיש רוב שפוי שחושב אחרת ,

ומבחינתם כניראה לרוב השפוי אסור להגיב או לבטא דעה נגדית ,

מה שאומר שהשמאל קצת התבלבל ואת סתימת הפיות הוא זה שמנסה לעשות לכל מי שאינו מסכים איתו .

שמתי לב לעוד דבר המאפיין את אנשי השמאל הקיצוני :

הם מנסים פעם אחר פעם לגמד את ההתבטאויות המצמררות של האנשים מתוכם ,

ומסיתים את הדיון לאותם איומים קללות וגידופים שקיבלו מאנשי ימין שהתנגדו לדבריהם .

אני אישית לא בן אדם אלים , ולא בן אדם שמקלל או מגדף אם מישהו חושב אחרת ממני ,

וכמוני בצד הימני של המפה יש עוד רבים רבים וטובים ,

כך ששוב לקחת מיעוט ימני קיצוני ולהכליל בתוכו את כל ציבור הימין כציבור אלים ומאיים ,

זאת לא רק טעות מוחלטת , אלא זאת גם אסטרטגיה ברורה המקטינה את הדברים האיומים שנאמרו -

מפיהם של בנאי , ויינרמן , גפן וחבריהם . מטומטמים אנחנו לא וברור שיש פה ניסיון לטשטש את הנאמר .

אז אנשי שמאל קיצוני , תפנימו : אין פה שום סתימת פיות , הבמה כולה שלכם ,

אבל מנגד אל תסתמו לנו את הפיות כי זכותנו להביע דעת נגד על האמירות האומללות שלכם ,

בטח ובטח בשעת מלחמה כשחיילנו מחרפים נפשם למען השקט והביטחון של כולנו !

עם ישראל במיטבו נחשף בימים אלו של לחימה בדרום .

לא זכורה לי התגייסות עוצמתית וטוטאלית שכזאת מזמנים עברו .

אולי זאת מלחמת לבנון השניה שלימדה אותנו את הלקח והרצון להירתם ,

שכן אז בימי המלחמה הצבא לא היה מאורגן , ופעם אחר פעם התפרסמו מחדלים -

שאפילו מזון לחיילים לא סופק במידת הצורך , ולוחמים נישארו רעבים .

עכשיו עם ישראל התגלה במלוא הדרתו ותיפארתו , ואותי הדבר מרגש ביותר .

חבילות על-גבי חבילות של גופיות , תחתונים , גרביים , מוצרי הגיינה ,

משחות שיניים , סיגריות , ממתקים , אוכל ביתי ועוד אין סוף פינוקים ,

מוצאים את דרכם יום יום לדרום החם והלוהט תרתי משמע ,

המוצף עכשיו יותר מתמיד בגדודים של חיילנו האהובים שהתגייסו למשימה ,

ועושים הכל על-מנת להחזיר את השקט למדינת ישראל ולעם ישראל .

גם משפחתי ואני תרמנו את חלקנו הצנוע וקנינו מכל טוב לחיילים האמיצים ,

אין הרגשת סיפוק גדולה יותר מלדעת שעשית את המעט שיכולת על-מנת לעזור ולסייע .

אני רוצה לקוות שגם כאשר הלחימה תסתיים , נישמור על הדבר היפה הזה שיצרנו עכשיו ,

האחדות המיוחדת והרצון האינסופי לקחת חלק ולעזור ככל שניתן ,

ושלא ניתן למחלוקות ולקרעים להפריד בינינו ולייצר שינאת חינם .

כוחנו באחדותנו , הפילוג הוא הרסני , בואו נישמור על אחדות גם כשיגיעו ימים יפים יותר !!!

קשה מאוד להירגע מדבריה הקשים של השחקנית אורנה בנאי .

בראיון שהתפרסם איתה בסופהשבוע האחרון אמרה בנאי שהיא מתביישת בעם שלה ,

ושהיא לא יכולה להגיד את המשפט "תנו לצה"ל לנצח" , כל זה עכשיו , בעיצומם של ימי לחימה .

הרשת עדיין סוערת מהדברים שלה , וספק אם המצב ירגע כל-כך מהר .

היום התראיין גברי בנאי אחד מהדודים המפורסמים שלה , לתוכנית הבוקר של גלי צה"ל ,

והביע את הסתייגותו מהעליהום שעושים עליה . בעיקר הפריע לו שקוראים לה בוגדת .

גם מולי שגב העורך הראשי של "ארץ נהדרת" בה השתתפה בנאי שנים לא מעטות ,

הביע את תמיכתו הבלתי מסוייגת באורנה , ויצא נגד סתימת הפיות שעושים לה .

אז מולי , גברי ואורנה הניכבדים : העליהום הציבורי מוצדק גם מוצדק ,

וגם ההחלטה של חברת "מנו ספנות" לפטר אותה מתפקיד הפרזנטורית שלו מוצדק ביותר .

חיילי צה"ל נלחמים בעזה תוך כדי סכנה ממשית לחייהם , סכנה שכבר גבתה קורבנות רבים ,

ויושבת לה אשה בתוך הבועה הסטרילית שלה ברמת אביב ,

ואומרת שחור על גבי לבן בראיון לעיתון של המדינה שהיא לא יכולה להגיד תנו לצה"ל לנצח .

היש בוקס בבטן כואב יותר מזה ? היש אכזריות וחוצפה גדולים יותר מזה ?

בעוד הגברת ישנה בשקט במיטתה , בביתה אשר ברמת אביב ,

בחור בן 18 ומילואימניק בן 30 שהשאיר ילדה בבית + אישה בהריון ,

מחרפים נפשם כדי שלגברת מרמת אביב לא יעופו טילים מעל הראש .

תסלחו לי אבל אין פה שום חופש ביטוי , ושום דמוקרטיה להגיד כאלה דברים .

צריך להיות עם לב של אבן כדי להשמיע כאלה אמירות , ועוד בשעת מלחמה .

אורנה בנאי ידועה באהבתה וחמלתה האינסופית לבעלי חיים ,

אבל החסירה פרק חשוב מאוד בערכיו הבסיסיים של כל אדם שחי פה ,

כאשר חייל נילחם למען השקט שלה ושל משפחתה ,

ראוי היה שתפגין ולו קמצוץ מהחמלה שיש לה בכמויות גדולות כל-כך כלפיי בעלי חיים .

לא רוצה להתנבא יותר מידי , אבל יש לי תחושה קלה שבעוד שנה או שנתיים ואולי יותר או פחות ,

נישמע ממנה התנצלות על הדברים שהשמיעה , יש לה ילד בבית שיום אחד גם הוא יהיה חייל ,

ואין סיכוי שהיא לא תתחיל להסתכל על הדברים בצורה קצת אחרת , ותחזור בה היטב מהאמירות הבזויות שאמרה !

הרבה מאוד דברים עברו עלי בשבועיים האחרונים , מאז התחילה הלחימה בדרום .

אני תושבת המרכז , כך שאין לי זכות בכלל להתלונן על האזעקות ,

לנו יש דקה וחצי כדי להגיע למרחב המוגן , ודקה וחצי זה המון תאמינו לי ,

מה גם שפה באיזור המרכז אנחנו סובלים מאזעקות פעם ביום או מכסימום פעמיים ,

מציאות הרחוקה שנות אור מהמצב בדרום , להם יש 15 שניות להגיע למרחב המוגן ,

ולהם זה קורה עשרות של פעמים ביום , כמעט ללא הפסקה ...

המלחמה הזאת הכרחית היום יותר מתמיד , למרות הפחד הגדול שלי מכניסה קרקעית .

כמובן שהייתי הרבה יותר שקטה לו היינו מצליחים למגר את הטרור המשתולל בעזה דרך הים והאויר .

כניסה קרקעית פירושה מחיר כבד של איבוד חייהם של טובי בננו , ואת זה אי אפשר להכיל ולעכל .

בניגוד למלחמות העבר הרחוקות , המלחמות של היום מתנהלות בזירות רבות של מדיומים תקשורתיים .

יש בכך הרבה מאוד מינוסים לטעמי , זה לא ממש מועיל לראות מלחמה בשידור חי ,

זה לא ממש מעודד לקבל דיווחים שוטפים בכל רגע נתון , זה כרוך בהמון המון מתח .

הנה דוגמא לאותו מינוס כבד שאני מדברת עליו , שהביאה איתה המלחמה הנוכחית .

אתמול בבוקר כאשר כל אתרי האינטרנט היו מלאים באינפורמציה על סיכול חדירת המחבלים -

לאחד מהיישובים בדרום , כתב אחד המגיבים ששני חיילי שריון נהרגו בהיתקלות ,

דבר שהתברר כנכון והותר לפרסום רק כ-8 שעות אחרי שהוא כתב את הידיעה המרה הזאת ,

ואני כל היום התהלכתי בתחושה של האם מה שכתב נכון , או שמדובר בסתם שמועה זדונית .

תחשבו רגע מה זה בשביל אמא שיודעת שהבן שלה בפנים בתוך הלחימה ,

להיתקל בטוקבק שכזה , היא פשוט לא חיה , הנשימה נעתקת בו במקום -

עד לרגע העילאי בו מגיע הטלפון המיוחל שאומר אמא אני בסדר , יצאתי מעזה בשלום .

אני מניחה שזה לא הפוסט האחרון שלי על המצב , כי יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא ,

גם על שינאת החינם ומלחמות האחים שנוצרו בימים אלה בין הימין והשמאל ,

גם על התבטאויות כאלה ואחרות של ידוענים כאלה ואחרים ,

שנתנו לי בוקס בבטן פעם אחר פעם בדברי ההסתה והשינאה שהשמיעו .

בכלל יש לי עוד הרבה מה לכתוב , אבל אני מעדיפה לחלק את זה ולא להוציא הכל בפוסט הנוכחי .

לא נותר לי אלא לסיים עכשיו במשפט אחד שאומר אולי הכל :

צה"ל , תודה ענקית על כל מה שאתם עושים בשביל כולנו , כדי שנוכל יום אחד שוב לחזור לישון בשקט !!!