כשהוא כתב לי על מטר המטאורים ישבתי עם שני חברים קרובים על הדשא, הם עולים אחד על השניה וכמעט מתמזמזים להנאתם ואני שוכבת שני מטרים לידם, בוהה בשמיים הכהים.

עניתי לו שאני רוצה גם להיות במקום ההוא, בשדה בוקר - אני גם רוצה לראות מטר מטאורים ולהנות מהשקט והשלווה שאפשר למצוא אך ורק באמצע המדבר.

"אני בחדר, מטר מטאורים מתחיל למצות את עצמו אחרי כמה דקות" הוא עונה ואני נאנחת.

האם רק לי אף פעם לא נמאס מהיופי של הטבע?

(הלוואי והייתי עכשיו בשדה בוקר, נהנת מהחיבוק הגדול שלך ומסתכלת על המטאורים הנוצצים בשמיים החשוכים. פה, במרכז הארץ, בכלל לא רואים את הכוכבים. אין דבר, עוד שבוע אראה אותך שוב)