היא הייתה הילדה הכי תמימה שתצליחו לדמיין - מנגנת פסנתר, מסתובבת עם האנשים הנכונים, כמעט ולא שותה, מקשיבה למוזיקה איכותית ולא הולכת עם קצר מדי. בקיצור, רוסיה מבית טוב.

בשבילה, כמו לכל האנשים שחונכו בחינוך הנוקשה בו היא חונכה, סטוצים וקשרים פיזיים עם גבר שלא נכללו במערכות יחסים ארוכות טווח היו מחוץ לתחום. עד גיל חמש-עשרה בכלל לא העזה לדמיין את עצמה עם גבר, בשום צורה שהיא, וכשהבחור הראשון שהייתה איתו בקשר זוגי ניסה לנשקה נשיקה צורפתית היא התרחקה בבהלה ולחשה שזה לא מתאים. ככה היא, הילדה ההיא - תמימה.

אבל היום, כשהיא בת שש-עשרה ובעלת ניסיון של שתי מערכות יחסים קצרות יחסית, בוערת בה תשוקה לקשרים לא מחייבים. אותה ילדה (או נערה, איך שתקראו לזה) לא מחפשת יותר אחרי הידיעה שאותו גבר שנישק אותה מוקדם יותר באותו היום הוא אך ורק שלה, היא גם לא מחפשת אחרי העובדה שהציבור הרחב ידע שקיים בינייהם קשר מכל סוג שהוא - היא רוותה מדברים אלו וחיפשה אחרי ריגוש קצת שונה.

בשבוע הבא היא תבוא בעקבים ושימלה ירוקה שתדגיש את צורת גופה היפה, חייכנית ומושכת כתמיד. עד אז תתנהג לבחור שסימנה כתמטרתה בתמימות מוחלטת שמוקרנת ממנה בכמויות מסחריות, אך ברגע שהערב ירד היא תיקח את ידו ותמשוך אותו אל עבר השקט של המדבר. כשידבר על דברים שמעניינים אותה (או לא מעניינים אותה כלל) היא תסתכל לתוך עינייו מקרוב ותחייך, והוא, חסר אומץ ככל שיהיה, לא יתאפק וינשק את שפתיה.

בלילה, כשכולם ילכו לישון כולל אביה, תתגנב לחדר הבנים ותיכנס למיטתו החמה, תרגיש בעצמותיו הבולטות ובשפתיו החמות שמחפשות אחריה ותהנה ממגעו שמשתוקק לה.

וכשתעזוב, יומיים אחרי, היא לא תדע מה פשר המערכת שנרקמה בינייהם - האם ישארו ידידים או ימשיכו להנות ממגעו של השני, ואולי בכלל לא ישמרו על קשר. כך או כך, היא תחזור הביתה עם חיוך גדול וחסר חרטה.