This is acting
אל תתפללי למעשים טובים, הוא עמוס;
ואין לו זמן עכשיו, מותק. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2015
Some people have real problems
לקח ליעל כמה חודשים לשכנע את אחיה שיי לירות בה. היא ניסתה לשכור רוצח שכיר אבל אחרי כמה שבועות היא הבינה שהיא סתם מבזבזת את זמנה בחיפוש חסר תועלת באינטרנט. הרי אין גישה לאיזור האפור של האינטרנט לאזרחים פשוטים ויעל לא בטחה באנשים הבודדים שמצאה שהסכימו. חוץ מזה, הם ביקשו מלא כסף על יריה אחת דבר שיעל לא יכלה להרשות לעצמה לבזבז. החיים של יעל לא היו לבנים אך הם גם לא היו שחורים, הם היו משהו בין לבין. החיים של יעל התפלגו על פני כמה גווני אפור. בזמן הדמדומים - בין השחר לבית זריחת השמש, אחרי מספר לא זניח של משקאות אנרגיה, החיים של יעל היו אפילו מעט ורדרדים. בגלל שישבה בחוסר מעש מול המחשב מהערב עד הבוקר העיניים שלה נראו כמו עיניי זכוכית. עיניי זכוכית כמו של בובה בלונדינית עם שמלה מפוארת ועור לבן חלק. בובה שכשמגיעה לרצפה, אחרי שקול חבטה חזק נשמע וצרחות "פימה, אני הבאתי בובה זאת מרוסיה" מתנפצת מיד. יעל לא התנפצה מיד ואפשר אפילו להגיד שיעל לא התנפצה בכלל. יעל הייתה מופנמת אבל במידה, כשרצתה יכלה לעמוד על שלה ולהשיג כל מה שרצתה. ליעל הייתה בעיה אחת קטנה - היא לא רצתה. יעל לא ראתה פואנטה בהמשך החיים כי הם היוו בזבוז זמן עבורה. היא יכלה באותו הזמן שבו עשתה שיעורים במתמטיקה, יצאה למסיבות או ישבה מול המחשב לצוף בחלל הריק, להגיע לגן עדן או לעלות בלהבות הגיהנום. כך או כך המוות נראה כל כך מושך והחיים כל כך גשמיים וחסרי תועלת. יעל לא ראתה תועלת בלהמשיך לחיות. היא הרי תמצא לעצמה בעל ותעבוד במשהו עד כדי התמסרות מוחלטת של הנפש והגוף לעבודה, אחר כך היא תגלה שנכנסה להריון ובסבל רב תוליד ילד. הילד יגדל ויהיה מדען טילים, אסטרופיזיקאי או מוכר סמים בכיר. בעלה יבגוד בה כנראה והיא תתנהג כאילו לא ידעה על קיומה של הברונטית בעלת הציצי השופע. היא לא תרצה להפוך את חיה ב-180 מעלות ולכן תשתוק. עכשיו אולי טוב, אבל היא ידעה שהזדקנות לא מסבה אושר ושזה רק משהו שזקנים אומרים כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. היא חיה בידיעה שלא שווה לחיות בשביל הנאות קטנות והסבל, הו הסבל, גדול מנשוא. ליעל אין רצון עז בבית משל עצמה ולפיכך לא יצאה לחפש לעצמה מגורים והשתכנה בתוך ארגז. ליעל לא היה רצון לצאת מהבית בכלל, היא העדיפה לשבת ולחכות ליציאה מהמבוך האינסופי.
בצהוריי יום ראשון אחד, יעל החליטה שזה הזמן. היא גנבה לאביה, שחזר הביתה לכמה ימים מהמילואים את הרובה. היא שמה את הרובה בידי אחיה שיי והפצירה בו "עכשיו!". "יש לך חיים שלמים לחכות" צחק אחיה שיי. את יעל זה לא הצחיק. יעל נעשתה ורדרדה מעט, זאת הייתה שעת הדמדומים אבל לא מהסוג שחיבבה אלא זאת בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים. סבתה של יעל סיפרה לה כשהייתה בת 5 שכשהשמיים הופכים ורודים סימן שמשהו טוב הולך לקרות. זה היה זיכרון הילדות הכי מוקדם שלה וכשיצא ליעל לחשוב על זה, היא התמלאה באושר. יעל חייכה. "ומה אם אפספס?" שאל אחיה של יעל. "אתה לא" אמרה בלי טיפת צער, שמחה, אהדה, אמפטיה, עצב או כל רגש אחר, היא לא הרגישה. שיי ירה. היריה פגעה באיזור הסרעפת ויעל עפה אחורה וראשה נחבט ברצפה. על פניו של שיי הייתה הבעת פנים ריקה מתוכן. השתרעה דממה בחדר למספר שניות.
יעל לקחה נשימה עמוקה. קמה, הורידה את השכפ"ץ והתיישבה מול המחשב. עיני הזכוכית שלה התמלאו דמעות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: