Bela Lugosi’’s Dead
Perfection. Love. Life. Depression. |
| 11/2013
אנשים לא אוהבים מוזרים
אני חייבת למצוא חיים חוץ ממוזיקה ספרים וכתיבה. אני ממש זקוקה לאהבה כלשהי, מישהו שישכיח ממני את כל החיים האלה, מישהו שיאיר לי את החיים וינסה להוציא אותי מהחשיכה הזאת, אפילו שהיא ממש נעימה.
אבל איכשהו תמיד יוצא שאני לא מספיק טובה. לא מספיק מיוחדת... למה?! כי אני קוראת ספרים?! כי אני מקשיבה למטאל רוק ופאנק?! כי אני מתוסבכת וקיצונית רגשית ?! כי אני מוזרה?! זאת שלא תואמת את מוסכמות החברה המחורבנת שלנו! לאזעזל למה כולם כל כך טיפשים?! כל מה שרוצים ממני זה מין... ויש לי כלכך הרבה יותר לתת.. מעצבן אותי שהרבה אנשים מרגישים מאוימים מפני אנשים שאוהבים ללמוד ולהרחיב אופקים... פאק, הם אלה שלא בסדר! למה הם נותנים לי להרגיש כזאת דפוקה!??!?!!?
| |
דרושה: אהבה
אני צריכה מישהו לאהוב ולהיות נאהבת. באמת אבל.
| |
“I felt that I breathed an atmosphere of sorrow.”
אני בטוחה שיום אחד , כשהפנטזיות שלי ייקברו ברגע אחד של הבנה, כשאני אבין באמת , ולא רק במודע, שיש לי את כל הפוטנציאל להגשים אותן אך ההרס העצמי שלי והדיכאון שלי, ואפילו אני עצמי, לעולם לא ייתנו לי לעשות זאת, אני אדליק את המערכת שלי, אקנה בקבוק של יין, אבלע כמות גדולה של כדורים ואהרוג את עצמי. אני בטוחה שאני אהנה מההרגשה הזאת, slowly dying... ההרגשה החמה הזאת שתמיד יש לי, כשאני נותת לעצמי ליפול עמוק עמוק בתהום הדיכאון הזאת... הגל השחור הזה שעוטף אותי ברכות ומבטיח לי שבקרוב הכל ייגמר, שיהיה לי שקט, רק שחור... שאני אוכל לכתוב שירי עצב ו- poems (שחכתי את המילה בעברית) ... ממש כמו שויקטור הוגו אמר: “Melancholy is the pleasure of being sad.”
אני כלכך מחכה לרגע בו אהיה לבד, לא תקועה בפנימייה או בבית, פשוט במקום בו אהיה לבד לגמרי , כנראה עוד שנה וחצי שאגור לבד, ואז אני אוכל להגשים את משאלת המוות הקטנה שלי, את הפנטזיה הגדולה ביותר שלי - הפנטזיה שאפילו המפלצת הגדולה ביותר שחייה בתוכי משתוקקת להגשים - מוות.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BelaLugosi