חתולה בספריה

בהמשך לפוסט האחרון אפרט על כל מה שעברתי בתיכון עד ההחלטה הסופית לנשור.

הסכמתי לנסות להתפשר, בכל זאת משהו בי חשב שאם מדובר במערכת החינוך אולי שווה לתת עוד צ'אנס. אז הסכמתי לחזור בתנאים שלי וקבענו שיחה נוספת אך הפעם היינו המנהלת, היועצת, המורה ואני. בדיעבד השיחה הזו הפילה אותי כיוון שוויתרתי להם והסכמתי לחזור עד לסוף השנה הזו אף על פי שהתנאים, שעוד נדון לגביהם, היו רלוונטיים רק לשנה הבאה. סגרנו שלגבי שנה הבאה נשוחח כבר בחופש הגדול.

חזרתי ללמוד את הזמן הנותר לשנת הלימודים ולאחר זמן קצר הרגשתי כי החזרה לתיכון הייתה טעות אחת גדולה וזה גם הוכיח את עצמו. המורה למתמטיקה בכלל לא קיים את ההבטחות שלו כשהייתה פגישה לחלוקת מגנים לקראת הבגרות והיו בפניי שתי אופציות: לשפר את ציון המגן ולגשת רק למועד ב' עם סיכוי לרדת ל-4 יחידות במידה ולא אשפר או לגשת עם ציון מגן 60 וזה אחרי ששנה שלמה קרעתי את התחת בלמידה ובשיעורים פרטיים בתשלום אצלו. בחרתי לגשת למועד ב' והיה לי מזל כי הבגרות הייתה נוראית. אחרי שעשיתי בגרויות בתנ"ך וסוציולוגיה הייתי פנויה לתגבורים פרטניים או ל"דייטים" כפי שקרא לזה המורה. מכל התגבורים שהבטיח, היה לנו תגבור אחד בלבד וגם בו הוא לא נכח ברוב הזמן כי היה עסוק בכל דבר אחר לא חשוב רק לא בחשוב שזה לעזור, ירד עליי שמה שהוא עושה פה זה קייטנת גן אבל אחר כך טען שזה בצחוק כמובן והשיא? שאשתו התקשרה והוא פתאום משום מקום קם ואמר לי שהוא חייב ללכת ושאני אשאר לבד בבית ספר לפתור תרגילים. זה נראה לכם בסדר? כי בעיניי זה גרם אצלי ללחץ נוסף.

אחרי אותו יום הבנתי שאני לא יכולה לסמוך עליו בנושא המתמטיקה וגם לגבי השיחה שנקבעה בחופש. הוא אדם שחושב רק על עצמו והשם הטוב שלו והוא חי באשליה שיש לו סגולות לגעת בתלמידים ולעזור לתלמידים להגיע רחוק (11 תלמידים נשרו אצלו השנה מחמש יחידות). 

אחרי כמה ימים רציתי לנשור שוב אבל רציתי להחליט סופית לאחר שאדע היכן הדברים עומדים בקשר לשנה הבאה. אז יזמתי. קבעתי שיחה עם היועצת ובאתי אליה עם שתי דרישות שהיו לגמרי בסדר וממש לא מוגזמות. אחת מהן הייתה לקשר אותי להוצאת ספרים אך לא עם שם ענקי. מהדברים שהיא אמרה כבר הבנתי שאין עם מי לדבר וגם ביטלה את ההבטחות של המורה. אז נוסף למה שכתבתי לגביו הוא גם שקרן? איזה יופי! היא ציינה בפניי שאני צריכה לקחת בחשבון שעם התנאים לא בהכרח תהיה לי תעודת בגרות מלאה וניסתה להפחיד אותי שלא אצליח להסתדר לבד עם כתיבת הספר והוצאתו לאור.

לאחר השיחה כבר הבנתי שאני נושרת ושלחתי הודעות מפרטות למורה למתמטיקה וגם למחנכת. מיותר לציין שלמורה לא היה מה לומר אחרי שתפסתי אותו על חם אבל אחרי ששלחתי את ההודעה למחנכת אז היועצת צצה עם הודעה משלה משום מקום וכתבה לי שהיא בודקת את הדברים לעומק ופנתה לגורמים רבים (כן בטח). היא התעקשה לשוחח איתי יחד עם המחנכת אך לא רציתי וביקשתי מהמחנכת להיפגש רק איתה. הפגישה שלי עם המחנכת נערכה לפני ארבעה ימים ומהדברים שנאמרו מצד המחנכת הבנתי שהיועצת עשתה בעיקר כלום והכל נאמר על מנת להראות לי ששום דבר לא באוויר והיא לא שכחה את מה שדרשתי. אצטט משהו שהיא אמרה בהקשר למורה: "נכון הוא אוהב לצבוע את הכל בורוד?" חברה שלי אמרה שבמקרה שלי הוא צובע את הכל בצבעי הקשת והיא לגמרי צודקת. הרבה מאד מילים אך מעט מאד מעשים.

הפוסט אמנם ארוך אבל היה לי חשוב להראות לכם שמערכת החינוך תבטיח הבטחות ותאמר דברים מפה ועד להודעה חדשה והם יעשו הכל על מנת שהתלמידים ישארו במסגרת הכה מיושנת. בסופו של דבר? לא רציתי להיות מכונת ציונים ולשעבד את עצמי בתיכון, אין לי זמן לזה, יש לי הרבה דברים לעשות והבית ספר הוא רק גורם מעכב בשבילי.

אגב, עברת מקרה דומה? מוזמנ/ת לשתף בתגובות.