בזמן האחרון עוברים עלי הרבה דברים, גם הרבה שינויים וגם מבחינה נפשית אני מרגישה שקשה לי להתיישר ולחזור למסלול.

אני מרגישה שהדבר הכי נכון לעשות הוא לפרוק פה הכל למרות שמזמן לא הייתי כאן והעברתי את הפוסטים הקודמים לטיוטות.

מבחינת שינויים אני קרובה מאוד לסיים את השרות הצבאי שלי שזה אומר תקופה מאוד משמעותית בחיים שלי הולכת להסתיים.

בחיים לא חשבתי שאני אהיה קרובה לרגע הזה ואגיד שלא בא לי שזה יגמר, שזה עבר מהר מידי וזה לא הגיוני בכלל.

זה לא שמושלם לי בצבא,רחוק מזה.. אבל התרגלתי. גם לקשיים, לתנאים שפחות טובים מהתנאים בבית, לצפיפות בחדר מלא בנות שלמדנו להסתדר ביחד למרות העצבים אחת של השנייה. עצוב לי לעזוב את האנשים שהתרגלתי לחיות איתם כל כך הרבה זמן ונהינו למן משפחה אחת גדולה. מפחידה אותי המחשבה שלא אצליח לשמור על קשר עם כולם, ושכולם ימשיכו בשגרה שלהם בבסיס ואני אשתחרר וכבר לא אהיה חלק מזה יותר. הם ימשיכו להיות ביחד, ימשיכו עם הצחוקים והשטויות, יהיו מגובשים ואני כבר לא אהיה שותפה לכל זה.

חוץ מזה שאני באמת מתחילה לפחד מהחיים שאחרי, מה לעשות אחרי השחרור, איפה ומה ללמוד, להתחיל לחפש עבודה.. להכנס לחיים האמיתיים.

בקיצור כל המחשבות האלו לא משפיעות עלי לטובה מבחינה נפשית.

בנוסף לכל זה קרו לי כמה דברים שלא ציפיתי להם וגרמו לי לבלבול.

יצאתי עם חברים לבר בהרצלייה, חלק מהבית וחלק מהבסיס..

ואני לא יודעת איך הגענו למצב הזה אבל התנשקתי עם ידיד טוב שלי מהבסיס, ומאז הכל ממש בלבל אותי ומרגיש לי מוזר.

היה לי מדהים וכיף אבל אני יודעת שזה לא משהו שיכול לקרות עוד פעם, לא מאמינה שהוא ירצה בזה לפחות ואנחנו לא ממש מדברים על זה.אני מקווה שזה לא ישפיע על הקשר שלנו למרות שזה מרגיש קצת מוזר עכשיו.

נשארתי מבולבלת מכל המצב.

זהו בכל מקרה , הייתי חייבת לפרוק קצת .