breakaway

לא כתבתי פה משהו כמו חודשיים... פשוט לא רציתי משום מה, יצא לי החשק. ולא שלא היה לי על מה לכתוב, היה לי הרבה, פשוט לא היה לי כוח לעשות כלום. יש לי כמה נושאים שאכתוב להם קודים כדי שלא אשכח: מ', ני‘, ריב, פסיכו', אח חדש ובעלה של אמא, לימודים ובצפר.

נראה לי שקודם אתחיל עם ני‘. אני והיא לא דברנו מלא זמן עד יום חמישי נראה לי כשהתקשרתי אליה בוכה אחרי הריב שהיה לי שאפרט בהמשך. היא עודדה אותי וכאלה ואז התחילה לספר לי דברים משלה. היא סיפרה לי שמישהו שם באנגליה אוהב אותה מאוד ושהיא לא אותו, והיא גם ספרה לי שיש מישהו חתיך בגילה שכתב על תמונה שלה שהיא סקסית. היא ספרה לי שהוא מעשן סמים והיא רוצה להפגש איתו וגם לפני זה היא ספרה לי שהיא שתתה עם חברות שלה בסילבסטר. היא בת 15. אבל מי אני שאשפוט לפי גיל, הרי החבר הקודם הזה בכיתה ז מישש לי את הציצים (לא שהייתי מוכנה לזה אבל פסדר). עכשיו, אני ממששששש מודאגת, כי אי אפשר לדעת מה יקרה. הם מתכתבים והיא אמרה לי שהוא אר לה שבחיים הוא לא יהיה מסומם לידה וכאלה אבל הם מתכתבים לעזאזל! מאיפה לה שהוא  לא צוחק לה בפנים במסך!!!?? הוא יכול לאנוס אותה ודברים הרבה יותר גרועים, וחבל שהיא תהרוס לה את החיים. פשוט חבל. דבר שני מה קרה לה היא שותה אלכוהול... אני כבר לא מכירה אותה, וזה פשוט עצוב... אמרתי לה שאני ממש לא אוהבת את כל זה ותשמור על עצמה ודיברתי עם אבא על זה, הגעתי למסקנה שאני חייבת להתקשר להורים שלה, אני ממש דואגת לחיים שלה, באמת. מה אתם חושבים על העניין? נכון לעשות את זה בתור חברה הכי טובה שלה, לא?  להגיד להורים שלה שלא יגידו שאני אמרתי, כי אז היא לא תסמוך עליי יותר ושלא יאשימו אותה מיד, אלא שפשוט יבררו וידאגו לה יותר. זה הכל. בבקשה תגידו את דעתכם זה חשוב... אז זהו בענייני ני` חחחח. הקטע הוא שהיא עושה את הכל כי היא רוצה שיאהבו אותה, היא נואשת לחבר, היא רוצה להרגיש יפה... היא מתלבשת חושפני, אני כבר לא מכירה אותה.

נושא אחר זה אח חדש ובעלה של אמא. אז... נולד לי אח חדש!! ואני כל כך שמחה כי אני מתגעגעת לזה, ואני רוצה קטנציק כזה שאוכל אשכרה להרגיש שהוא אח שלי בניגוד לאחרים חחחח עוד לא הייתה ברית כי הוא חלה בהצבת, אבל יהיה ואז סוף סוף אוכל לגלות לאנשים איך קוראים לו. העיקר פה זה שאני קצת מודאגת מאמא כי לפי מה שאני רואה בעלה לא עוזר לה. הוא פשוט מעצבן אותי, גם לפני שהיא חזרה מהבית חולים הוא לא הסכים לסדר לה את החדר ולארגן את כל הרהיטים של התינוק, הוא כמעט הביא אותה לבית שאפילו על המיטה שלהם לא היה מצעים. נו באמת, ככה היא צריכה לראות את הבית? אז סידרתי את החדר שלהם, הזזתי את הרהיטים, שמתי את כל הדברים של התינוק במקום, בסוף אמא והתינוק לא חזרו הביתה ואבי ראה את החדר אז הוא חטף את הגננה והתחיל לבלגן הכל ולהחזיר לאיך שהיה. עזבו סתם מפגר אבל הפואנטה זה שאני לא רואה אותו עוזר לה כמו שצריך, ואני חושבת באמת שמגיע לה יותר טוב, לא בכוונה רעה. נושא אחר זה הפסיכולוגית, הפסקתי ללכת אליה כי היה לה ולאמאא ריב מטופש בטלפון הפסיכולוגית המטומטמת דואגת רק למילוי היומן של עצמה. אני אלך לאחת אחרת. הגיע הנושא של הריב- היו צילומים לספר מחזור, לא הצטלמתי תמונת פנים כי לא יכולתי, התחלתי לבכות לפני שבאתי להצטלם בגלל זה, וגם היה צריך להצטלם בקבוצות. אז אני ע`, מי` ועוד מישהי לא רלוונטית הלכנו להצטלם. התחרפנתי באמצע אז חזרתי לבצפר וכך הסתיימו הצילומים. הן חזרו אחריי עצבניות לבצפר והאמת שבצדק, אני הייתי נסערת בגלל הצילומים כי זה באמת ממש קזה לי, אבל הייתי חייבת אז בחרתי לפחות בקבוצות כי תמונה שתבחר תהיה התמונה היחידה שתהיה לי בספר מחזור כאשר לכולם יש גם פנים. הן כעסו עליי, שוב אומר שבצדק, ומי` אמרה לי ששלושתם רוצות תמונה מסוימת, אמרתי לה שאני לא רוצה אותה והבהרתי לה שאם אני לא מסכימה הן לא שולחות את זה. למחרת בשיעור חינוך אישי התברר לי שמי' בכל זאת שלחה את זה, התעצבנתי ומירי המחנכת הוציאה אותי להרגע. בסוף השיעור צעקתי עליהן ויצאתי עליהן, התחלתי לבכות, ואמרתי להן שאיזה מין חברות הן, במיוחד שהן יודעות שיש לי בעיה כזאת עם תמונות איך הן יכלו לעשות לי את זה, וזה נראה שעשיתי ביג דיל, אבל העניין אצלי עם כל נושא המצלמה מאוד ביג דיל, אני אפילו לא יכולה לתאר איך אני מרגישה כשאני רואה תמונה שלי, או שמישהו מצלם אותי באירועים משפחתיים בלי רשות, זה כאילו כזה חוסר שליטה שמחרפן אותי. ע' ממש פגעה בי. במיוחד היא שאני תמיד מדברת איתה על הנושא הזה, ועד כמה אני מפחדת הצילומים לספר מחזור וכאלה, ושאני לא יודעת  אעשה... דווקא היא עשתה לי את זה. אפילו כשאני מסתכלת על זה זה נראה לי משהו דבילי לחלוטין לריב בגללו, אבל כל פעם שאני נזכרת בזה אני בוכה מחדש... אני כל כך פגועה מפחדת, ועכשיו עוד יותר כי אין לי חברים. אין לי עם מי להיות בהפסקות יותר, אני גמרי לבד. את כל הלב הייתי נותנת בשביל ע` והיא פשוט לא כאן בשבילי. היא שמעה אותי בוכה בטלפון, ביקשתי ממנה שנפגש ונדבר. היא נפנה אותי. היא לא שאלה אותי פעם אחת מה אני מרגישה, אן לי מילים. ואני חשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי, אפילו יותר מנ‘. מצחיק. כל האי נעימות התחילה עוד מוקדם יותר, כשהיא סיפרה לי שקשה לה בבר אילן והחברה שלה כל הזמן משיגה אותה, והיא תמיד מתבכיינים לי על זה והקטע שמעצבן אותי שלא ראתה זה שככה אני איתה. היא תמיד משיגה אותי וכאלה הציונים מה שמרתיח אותי אבל אני עדיין משתדלת לפרגן. אז אמרתי לה את זה. אחרי, במירוץ של העיר שלנו רצתי 7 קמ בלי להתאמן והיא רק 5 עם להתאמן ואז היא תקעה לי משפט מעצבן שממש עצבן אותי גם שהתקשר לצהל שאמרתי לה כשבעה על בר אילן, ול היא כל הזמן רצתה שארד מהמסלול כי זה היה ספונטני לעשות 7 קמ, 2 חשבתי שלא אצליח כי לא רצתי איזה חודש. אני ושבת הפוסט הזה יצא מאוד מבולגן ואני בספק אם מי שיקרא יצליח להבין משהו, ובמיוחד על מה היה הריב, לדעתי לא יצליחו להבין ממה נעלבתי בעניין ויחשוב שאני אגואיסטית, יצאתי בריב מש נורא. אני מרגישה נורא נורא נורא. אני כבר לא רוצה לבוא לבצור כי אני בהפסקות לבד, בשיעורים אני בוכה כל הזמן ובחיים לא חשבתי שככה ריב ישפיע עליי, אבל אני כמתחייב לבד ובגדה ואנשים לכ יכולים להבין איך זה מרגיש. לפחות יש י את ני‘ ומ' אחרי בצפר להתבכיין להם קצת. נראה  שסיימתי. על מ' אספר הפוסט נפרד, אני חושבת שהוא ראוי לפוסט משל עצמו. אולי אפילו היום כבר. נראה. ביוש! מנסה לשמור על אופטימיות. אה אנשים אני ממש זקוקה לתשומת לב ולחברה, אז בבקשה שמישהו גיבש מה הוא חושב על כל הסיפורים, אני באמת צריכה ישהו כי לא כל זמן מ' יכול לדבר איתי, שלא נדבר על ני' אפילו