Portals of My Mind

בקיצור - את כולם צריך להרוג, אבל אני לא דואג, כי החיים הורגים את כולם.

סובלנות, אנשים... סובלנות. אף אחד אינו טוב יותר מהאחר כשמדובר בהתבוננות שטחית שכזו. מאחורי כל אישיותו של אדם ודעותיו עומדות מספר סיבות שהפכו אותו למי שהוא ולבעל הדעות בהן הוא מחזיק. לא תמיד ניתן לבחור. הבחירה היא בגדר אשליה.

איננו יכולים לכפות על אנשים דרך חיים מסוימת. איננו יכולים לקבוע סטנדרטים כחברה. עלינו להבין שיש אינספור גווני אישיות, ומוטלת עלינו משימה קשה לנסות לגשר בין כולם. המפתח הראשוני הוא הבנת האחר, ההידברות. זה משהו שלצערנו לא קיים כיום וספק אם יהיה קיים מתישהו, אבל כל אחד יכול לקחת את זה על עצמו ולשים את עצמו מדי פעם בנעליים של האחר. מה הוא חווה שגרם לו להיות מי שהוא?

ברור שזה קשה. ברור שזה נראה בלתי אפשרי. אני בעצמי לא מאמין שזה אפשרי, אבל אני עדיין רואה חשיבות מסוימת בהבנה, כי רק משם אפשר להגיע למציאות טובה יותר.

כיהודי אני רואה כמה סבלנו דורות על גבי דורות; כישראלי אני רואה עד כמה עמוקים הם הפצעים בחברה שלנו; כאדם אני רואה כמה שנאת חינם ואבסורד ישנם בעולם הזה.

זה המצב, אנשים. קשה לחיות עם זה, אני מניח, אבל זו האפשרות היחידה שיש לנו. גם אם קרוב לוודאי שום דבר לא ישתנה, זה כל מה שנשאר לנו.