איזה טיפוס אני?
אני הטיפוס השקט, הנבוך, התמים והמופנם הזה כשאת פוגשת בי לראשונה,
אבל אני גם הטיפוס המסקרן, המלהיב, הנועז והמצחיק שמסתתר מאחורי כל זה.
אני הטיפוס הרגיל שייגש אלייך ויתחיל איתך שיחה ב"היי", אז תסנני ותפסלי אותו על המקום,
אבל אני גם הטיפוס שהשיחה איתו מפליגה למחוזות רחוקים.
אני הטיפוס שלא ישתמש באחד הטריקים השחוקים הללו, שכבר מזמן התרגלת אליהם, כדי להגיע אלייך,
אבל אני גם הטיפוס שלא יפסיק לספק לך רגעים שנונים בדרך הייחודית שלו.
אני הטיפוס שלא הולך בעקבות הנורמות החברתיות המקובלות,
אבל אני גם הטיפוס שיכיר לך עולם אחר של אידאולוגיות ומושגים.
אני הטיפוס ההזוי, המוזר, החייזרי והאקסצנטרי מדי שאת לא מצליחה לתפוש ולאכול כשאת מדברת איתו לראשונה,
אבל אני גם הטיפוס שלא יפסיק להפתיע אותך כשתחדרי מבעד לעוד שכבה שמרכיבה אותו.
אני הטיפוס שתוכלי למצוא בבר שותה מים מינרלים,
אבל אני גם הטיפוס שתוכלי למצוא רוקד בטירוף ומתקרחן במסיבה ביער כשיורד ברד.
אני הטיפוס החמוד ולא דמות המניאק השגרתי שעושה לך את זה ורק רוצה להכניס אותך למיטה בשביל לילה סתמי,
אבל אני גם הטיפוס שבגיל 30 כשתחפשי חתן את תביני שפספסת.
אני הטיפוס שלא תרצי לצאת איתו לדייט שני,
אבל אני גם הטיפוס שבכל זאת תרצי שיישאר לידך בתור ידיד כי חסרים לך כאלו, והוא מתאים למלא את המשבצת החסרה הזו.
אני הטיפוס שאפילו גברים לא מצליחים להבין כשהם מכירים אותו, שרבים סולדים ממנו בכוונה תחילה בעקבות מוזרותו,
אבל אני גם הטיפוס שכל אחת ואחד שכן אזרו אומץ והכירו אותו יותר יגידו לך כמה מיוחד הוא, שאין אנשים כמוהו, שהוא חד-פעמי ושאסור לפספס אותו.
הידידות והחברים הקרובים וגם הרחוקים אומרים עליי שאני בן אדם שמורכב מהרבה קליפות של בצל, שאני אדם שבינתו אינה נראית לעין, יהלום בלתי מלוטש,
שמקליפה לקליפה ומליטוש לליטוש מתגלה אדם מדהים, נוצץ ויקר, אוצר שנועד אך ורק לאמיצים שבבני האדם.
הם יגידו לך שזה בלתי אפשרי להבין אותי מהיכרות ראשונית, שאני אחד האנשים שהרושם הראשוני הוא הדבר הכי מטעה לגביו;
הם יגידו לך שאני אתגר, מבוך אישיותי מהפנט שצופן בתוכו הפתעות רבות, שמיועד אך ורק לאמיצות ביותר.
Free Bird
בן 22 אני כיום. לפני כשנה נפרדתי מבת-זוגי הראשונה וסיימתי בכך קשר שנמשך 3 שנים. הפרידה הייתה בלתי-נמנעת, מכיוון שלאורך כל הקשר סבלתי ממנה המון. במודע או לא במודע היא נהגה להתעלל בי נפשית, ואני, שהייתי מעוור מאהבת נעורים, לא שמתי לב שאני שוקע בבוץ שהיא שקועה בו.
נתתי לה הכל, והיא כל הזמן רק רצתה יותר. היא לא העריכה אותי (ועכשיו לאחר שהפסידה הכל, כמובן היא מעריכה). הטעות שלי הייתה שהקרבתי את עצמי בצורה משמעותית עבורה. הייתי טוב מדי. ניתקתי קשרים עם ידידות וחברים, כי היא קינאה ורצתה אותי אך ורק לעצמה. התפשרתי הרבה יותר משהיא התפשרה. היא לגמרי שיטתה בי. הטעות הזו לעולם לא תחזור, ולעולם לא אתן למישהי את כל כולי כל עוד ההקרבה איננה הדדית.
לקח לי המון זמן להתפכח ולהבין את העובדה שאני לא אמור להיות איתה. תהליך ההתפכחות התחיל בתחילת השנה האחרונה לשירותי הצבאי, כשהתחלתי להבין שאני כבר לא אותו האדם בו היא מאוהבת. התבגרתי, והיא נשארה ילדותית.
בשנה וחצי האחרונות חוויתי ואני ממשיך לחוות שינויים מהירים מאוד באישיות שאופייניים לגיל ההתבגרות המאוחר (20-25). בגיל הזה ההתבגרות היא לרוב מנטלית - אתה לומד להכיר את עצמך כפי שתהיה בשארית חייך; אתה לומד להתמודד עם סוגיות וקשיים שלא התמודדת איתם בעבר; אתה לומד לקבל החלטות חשובות.
אתה פתאום מגלה שכל התסביכים של גיל הנעורים הם כאין וכאפס לעומת ההתמודדות בתוך החברה והעולם הבוגרים. לצעירים שביניכם - אם אתם בטוחים שלאחר השחרור הכל יהיה ורוד ויפה, תתפלאו לגלות שלא, העולם הוא לא באמת מקום ידידותי כפי שאתם נוטים לחשוב לעיתים קרובות...
כתוצאה מחוסר היכולת שלה להבין שאני אדם עם רצונות שונים, אדם שצריך זמן ומרחב לעצמו, שצריך את החברים שלו, שצריך את החופש המינימלי שלו, שיש לו דעות שונות, לא נותרה בידיי הרבה ברירה אלא לקבל את ההחלטה, לאזור אומץ ולעשות זאת. זה היה בלתי-נמנע, ובסופו של דבר גם היא איכשהו הצליחה להבין את זה. וכך נפרדו דרכינו, לטובתי ולטובתה.
אני בכל זאת לא מצטער על הקשר הזה, כי בכל זאת הוא הקשר הראשון, הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון (טוב, "חצי סקס" - לא בדיוק שכבנו, ואני גם לא בדיוק גמרתי). זה משהו שלא היו חסרים בו גם לא מעט רגעים מדהימים ומרגשים ביותר שזכורים לי היטב וכנראה ימשיכו להיות חקוקים בזיכרוני לעד. בכל אופן - הקשר הזה היה עוד שלב הכרחי בחיי. אהבתי, נכוויתי, טעיתי ולמדתי לעתיד לבוא.
מאז הפרידה הכרתי את עצמי יותר מאי פעם, וזה דבר מדהים. אנשים מהעבר שרואים אותי היום אומרים לי שאני בן אדם אחר לגמרי, גם מבחינה אישיותית, גם מבחינה התנהגותית וגם מבחינת מראה חיצוני. אני מקבל הרבה פידבקים חיוביים, וזה תורם לי מאוד לביטחון העצמי.
כיום יש לי את הביטחון העצמי וההערכה העצמית שפעם היו חסרים לי. אני חייב לציין כאן ש-3 שנות השירות המדהימות בצה"ל תרמו לכך באופן משמעותי. לא סתם אומרים שצה"ל הוא כמו בית-ספר לחיים - זה באמת כך, לפחות עבור חלקנו ברי-המזל. זה לא אומר שאני מפוצץ באגו ובעצמי, אלא שאני הרבה יותר יציב מבחינה רגשית.
מה שדי אירוני בכל הסיפור הוא שהיא תמיד טענה שהצבא בסופו של דבר ישנה אותי. הצבא לא שינה אותי - הוא בסה"כ עזר לי להכיר את מי שאני באמת; הוא ביגר אותי וחשף בפניי את ה"אני" האמיתי שלי.
עבור אחד שהיה חנון מחשבים לאורך כל ילדותו, השירות הצבאי פשוט פתח בפניי את העולם שבחוץ, וכיום אני משלים את כל הפערים שהחסרתי בילדותי. ההורים שלי בעצמם לא מצליחים לעכל את כל המעבר הפתאומי הזה מנער שאוהב להיות לבדו בחדרו לגבר שמעדיף לגלות את העולם שבחוץ.
במשך כ-4 חודשים לאחר הפרידה לא ממש התעניינתי בקשר עם מישהי. היה לי רצון לנסות סטוצים או יזיזות, רצון שהתפוגג לו עם הזמן (בחודשים האחרונים) כשהתחלתי להבין שאני לא בדיוק אדם מיני כשמדובר באקט ללא חיבור רגשי, כשראיתי שחוויות מיניות מזדמנות גורמות לי לדיסוציאציות ואיני נהנה מהן בכלל (מרגיש לי כאילו אני נאנס ע"י היצר המיני שלי).
"התחום האפור של הא-מיניות", כך קוראים לזה. אני לא א-מיני באופן מוחלט, אבל נראה שאני היפוסקסואל (בעל משיכה מינית נמוכה מהרגיל) ודמיסקסואל (אדם שאינו חווה משיכה מינית או שאינו נהנה מסקס בטרם קיים חיבור רגשי חזק בין בני הזוג).
לכן גם במערכת יחסים מאוד חשובה מבחינתי התקופה שלפני הסקס. קשה לי עם העובדה שכיום כמעט כולם בגילי ישר רצים למיטה. אני מהאנשים שקשה להם להיפתח בצורה כזו כל עוד לא נבנה הבסיס של הקשר, כל עוד לא חוזקו היתדות, כל עוד אין רגשות כנים ואמיתיים.
ההתאהבות לוקחת זמן, ולדעתי הצהרת האהבה אמורה לבוא לפני הסקס. זה לא אומר שזה לא יכול לעבוד בדרך אחרת. זה תלוי בסוג האנשים. אני מסוג האנשים שזה לא נכון עבורם להיכנס למיטה כשהמשיכה אינה באה ממקום רגשי אישי ייחודי בנוסף למשיכה מינית.
זו תקופה שיכולה להימשך גם חודשיים-שלושה, אבל מבחינתי זו תקופה שאסור למהר בה. זו התקופה בה מכירים לאט לאט בגובה העיניים את האדם שעומד מולך, התקופה בה תהליך ההתאהבות בשיאו, התקופה בה הכל מתבשל. הסקס יחכה (לאן אתם רצים, אנשים?!).
I Will Meet Her in the End
בחצי השנה האחרונה הכרתי מספר בחורות שחפצה נפשי לצאת איתן, אבל הן העדיפו לוותר על האתגר מלכתחילה.
היו גם מספר בחורות שיצאתי איתן לדייט ראשון, וכל אחד מהדייטים ממש זרם והיה נחמד ומעניין, אבל עם אף אחת מהן לא ניתנה לי ההזדמנות להגיע לדייט שני.
רובן היום ידידות שלי, חלקן אף טובות מאוד, ואף הן עכשיו, כשהן מכירות אותי טוב יותר, יכולות להעיד על גודל המציאה שבי בתור בן אדם.
למען האמת אני מאמין שחוסר ההצלחה הוא לטובה, כי זה בסה"כ אומר שאף אחת מהן לא הייתה האחת הנכונה.
כולם ממשיכים לומר לי שאין לי שום סיבה לחשוש, שהבעיה היא לא בי, שאני לא צריך להשתנות, שהאחת הנכונה נמצאת בהמשך הדרך, אז בדיוק כך אני מאמין שאמצא אותה.
"Do not be fooled by its commonplace appearance. Like so many things, it is not what outside, but what is inside that counts. This is no ordinary lamp. It once changed the course of a young man's life. A young man, who, like this lamp, was more than what he seemed. A diamond in the rough."
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
