כולם היו צריכים מיתוסים פעם. זה רק אחד מהם. איזה מין חג מעצבן זה. אין לי בעיה לחגוג את האביב כחילוני, אבל לא ככה. בכל מקרה, העבדות לא תמה, אלא רק עברה מודרניזציה. 90% מאיתנו עבדים בשביל ה-10% שמזיינים לנו ת'צורה. מילא היו דירות, מילא השכר היה נורמלי. איך עובדים עלינו בעיניים, אבל לא עוד. אני חושב שהגיע הזמן, אנשים, לצאת לרחובות ולשרוף הכל. הסבלנות של עם ישראל תפוג יום אחד. אי אפשר לחיות ככה. הדור שלנו עוד איכשהו סבלני, אבל הדור הבא? יום אחד בקרוב כמיליון אנשים יחוללו פה הפרות סדר שלא נראו במדינה מעולם. שיבואו לעצור אותנו. אף אחד לא יוכל לעצור אותנו אם כולנו נתאגד. כבר הבנו שדברים ינועו כאן רק תוך שימוש בכוח.
טוב, אז אחרי ה"אקספוזיציה" הזו אחזור לעצמי. אני לומד טוב. C שפה נחמדה. קצת מטומטם שלמדנו Java קודם לכן, הרי היא מושתתת על C. ספר הקורס (שהוא בעצם ה"תנ"ך" של שפת C) ממש מעולה. יוצא לי להבין דברים שאפילו מתקשרים לי לעבודה (הרי כל היום אני עובד על מערכת מסוג לינוקס). רק הפרויקט בסיום הקורס נראה קצת בומבסטי. לגבי מתמטיקה בדידה - זה דווקא לא רע. איכשהו מצליח לי. כשאני לומד את החומר אני לא מבין מה אני בכלל מבין ממנו, אבל בסוף במטלות הכל הולך טוב. רק אלוהים יודע איך אני מצליח להחזיק מעמד בעבודה ובלימודים למרות כל ההתדרדרות במצבי הנפשי. כבר החלטתי להתחיל טיפול פסיכולוגי. מאז השחרור החרדה רק הלכה והשתדרגה לה. לפעמים זה מרגיש כל כך אמיתי, כאילו באמת קיימת בי איזושהי משיכה לאובדן שליטה ולהתאבדות, אבל אני יודע שזה רק בראש שלי, כתוצאה מהפחד מאובדן שליטה ומהתאבדות, שסתם תוקף אותי בכל רגע של "סכנה פוטנציאלית" וגורם לי להרגיש שיש בי קול שצריך להיזהר ממנו, שאסור לי להיות חופשי, שתמיד עליי להיות דרוך. לפעמים זה מרגיש כמו פסיכוזה, אבל זו רק נוירוזה. זה משהו שרק בעלי OCD יוכלו להבין באמת.
יכולתי לנסוע למילאן להופעה של הייקן וגם למשחקים של מכבי (גם ההופעה וגם המשחקים נערכו השבוע), אבל אי אפשר לנסוע לחו"ל כל כך הרבה. אני אראה את הייקן מתישהו. לא אמות לפני כן. מכבי ניצחו משחק אחד לאחר קאמבק מטורף, אבל הם נראים גרוע. נראה מה יהיה בת"א בשבוע הקרוב. מילאנו קבוצה ממש חזקה. הם לא יוותרו כל כך בקלות על הפיינל-פור בהיכל הביתי שלהם.
הייתי בכנס עולמות בהרצאה על עתידנות, אבל לא היה משהו שחידש לי, אז יצא קצת מעפן. אחרי זה הלכתי לסרט "Transcendence" ("התעלות") שחיכיתי לו המון זמן, אבל בסוף התאכזבתי. הוא מציג קונספטים מעניינים של בינה מלאכותית וננוטכנולוגיה, אבל היישום שלהם בסרט הוא מאוד גרוע בעיניי. באיזשהו מקום זה ניהיה מופרך מדי. יצירת מדע בדיוני עדיין צריכה לשמור על איזושהי אחיזה במציאות. אולי "Interstellar" שייצא לאקרנים בנובמבר יהיה טוב יותר. הבנתי שהוא עוסק בחורי תולעת, והוא מבית היוצר של האחים נולאן, אז... לא צריך להוסיף מילה. מקווה שאספיק לצפות בו לפני ניו זילנד.
אפרופו ניו זילנד, בקרוב רוכשים כרטיסים. זה הולך להיות בסביבות 80 ימים בסה"כ. אחגוג יום הולדת 24 בחו"ל. אני זוכר שלפני כמה שנים היה לי חלום שאמות (חס וחלילה) בגיל 24. נעצור כאן. אולי כף רגלי תדרוך באוסטרליה על הדרך, אבל לילה בסיאול (בירת קוריאה הדרומית שנראית כאילו לקוחה מאיזה סרט מדע בדיוני) מובטח בדרך חזרה לישראל. מעניין איך אסתדר במסע הזה עם החרדות וה-OCD, איך אחזור ממנו, וכמה השראה הוא ייתן לי לכתיבה. מעניין איך אחזור מהחופש למציאות חדשה של לימודים אינטנסיביים. ואולי פתאום ארצה לטייל עוד? זה קצת מפחיד לחשוב על איך אסתדר עם המחשבות הטורדניות, החרדות והדחפים הטקסיים בזמן המסע, אבל אני אופטימי, כי תמיד כשאני שובר שגרה ה-OCD לפתע מתאדה כלא היה, אולי כי הוא חייב להיעלם על מנת שאנצל את הרגע ואהנה ולא אהרוס לאחרים את החוויה. אני יודע שהכל בראש. אני אנצח שם, ואז אנצח גם כאן. דעו לכם שאינני מהמצלמים; אני מעדיף לחוות ולצלם את הרגעים בזיכרון. אבל אולי שותפיי למסע יצלמו, אז אולי בכל זאת יהיו כאן כמה תמונות (של נופים מרהיבים בלי דמויות בני אדם מן הסתם).
אז אחרי הביטול של פרוגסטייג' לפני כחצי שנה, עדיין לא יצא לי להיות בהופעה של להקה שאינה מישראל (תמיד הכרתי את הלהקות האהובות עליי שהופיעו בארץ אחרי שהן כבר הופיעו בארץ), ועכשיו הגיע הזמן! Alcest תהיה הלהקה הראשונה שאינה מישראל ואהיה בהופעה שלה, וזה הולך להתממש כשבוע וחצי לפני אמסטרדם ופסטיבל גראספופ בבלגיה, שבו סופסוף אראה את Meshuggah, The Dillinger Escape Plan, Cynic, Gojira, Death, Mastodon, Skyharbor וכמובן גם את Opeth (ועוד הרבה להקות רוק/מטאל אחרות מוכרות וגם לא מוכרות שאין להן שום קשר לפרוג, אולי חוץ מ-Solstafir ו-Enslaved)! ממ... אני צריך לעשן ירוק לפני אמסטרדם, כדי שאוכל לעשן ירוק באמסטרדם ללא חשש. xD ההורים שלי אוכלים סרטים שאני אשתגע בגלל שאכטה אחת. שמישהו פאקינג ירגיע אותם... זה כולה ירוק! -.-
כל כך חם בשרב הזה, שאני מאוד מקווה שיבוא גשם כפיצוי הלילה או מחר. אני מקווה שיהיה מזג אוויר טוב בחודש הבא, כי אני מתכנן לטייל עם חברים ברמת הגולן. באוגוסט אורפנד לנד חוגגים עשור ל"מבול" (זהו נראה לי אלבום הפרוג הראשון שהאזנתי לו בחיי, עוד לפני "Escape" של Ram-Zet) בהופעה מיוחדת ומנגנים אותו במלואו ברצף מתחילתו עד סופו. גם שם אהיה (על אף שהיא תתקיים באמפי שוני בטיז-אל-בנימינה, אבל נראה לי שהמיקום דווקא מאוד הולם ומתאים להופעה של אורפנד לנד)! אני מקווה שיוסי סאסי, מתי סוטיצקי ושלומית לוי יקפצו לאיזה איחוד חד-פעמי. זה כל כך מתבקש, כי זהו האלבום שהוציא לאור (תרתי-משמע) את אורפנד לנד. אלבום פשוט מופתי. ועכשיו אורפנד לנד בתהליכי גסיסה... בעיקר לאחר העזיבה של יוסי סאסי.
עד כאן דבריי להערב. זכרו שעדיף למות חיים מאשר לחיות מתים. מזל שמצאתי קצת זמן לכתוב פה משהו על חיי האישיים באופן ישיר. אלו פוסטים יחסית נדירים בבלוג הזה. רציתי לצרף את השיר "Slaves for Life" של Amaseffer, אבל בסופו של דבר החלטתי לצרף את השיר הגאוני הזה (כי אני פאקינג חולה על דילינג'ר והולך לראותם בגראספופ):
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
