Portals of My Mind

"אתה עושה בעל כורחך משהו שאינך רוצה לעשות, כי אתה כלוא בתוך צינוק תהומי של חרדה. אתה חרד כי אתה חושב שעשית משהו לא כמו שצריך, אבל זה בעצם מה שגורם לך לעשות משהו לא כמו שצריך. אתה נכנס ללולאה אינסופית, ובה אתה נשאר תקוע, ובזמן שאתה תקוע, אתה ממתין שהמערכת תקרוס, כי מי צריך מערכת עם חוקים לא רלוונטיים שמגבילים אותך בכל צעד וצעד? המערכת קורסת, ואתה חוזר לשורת הקוד הראשונה, אך כשניתנת ההוראה, אותו התסריט מתחיל שוב מחדש. ואני שואל - מי צריך פקודות? אני רוצה להיות אדון לעצמי, חופשי מן הייסורים הללו. אז אני מחפש פרצה בקוד... מישהו אמר לי שתמיד ישנן כאלו."

אינני יודע אם משהו השתנה מאז. זה יכול לבוא ככה סתם, להציף את הראש במחשבות, ואף פעם אין לי מושג לאורך כמה זמן. כרגע כשהכל יחסית לבן בפנים אני יודע שזה פשוט בא בגל אחד, משחיר הכל בבת אחת ולא מותיר בי כוחות. כמה קשה המלחמה הזו, וכמה דמעות עוד יזלגו על פניי עד שאנצח. ברגעים הכי קשים בא לי להרוס הכל כדי שלא יהיה לי מה לאבד. אני נשאר בחיים על אף שהטפיל מנסה לשאוב ממני את כל האנרגיות. אמנם אני מלא באנרגיות, אבל הן לא חופשיות כשאני כבול לדבר הזה, כלוא ומסוגר בתוך החומות הללו, טובע בתוך ים של חרדה. זוהי השואה האישית שלי.

למרות הכל עדיין אש ברוחי בוערת, ודמי עודו זורם בנתיביו, ומזה זמן מה הגיתי והרהרתי בנפשי כמה כוחות יש לים, וכמה תעוזה יש לכוכבים ולעננים, וכמה אהבה ישנה בעצים. היה היה עץ שאמר לי שהוא אוהב אותי, אז השבתי לו שגם אני אוהב אותו. כה קשור אני לטבע הזה שמחייה את נפשי פעם אחר פעם ומרפא את כל מכאוביי.

זה אף פעם לא מאוחר לפרוץ את כל החומות, אבל קודם כל עליך לרתום לעזרתך את הכלים המתאימים לצורך כך.

It's not too late for me

To keep from sinking further

I'm trying to find my way out

Tear down these walls