Portals of My Mind

הכמיהה של אנשים למין היא משהו שנבצר ממני לחוות בעצמי. אני יודע שנכון למצב הנוכחי אני מסוגל לחיות בלי זה. לפעמים בשיחות בנושא עם אנשים אני פשוט מבין שהם מתארים דברים שקשה לי להזדהות עימם.

קיימת בי משיכה מינית ויצר מיני, אך אין לי תשוקה מינית. זה מרגיש לי נטו כמו רעב, רק בלי ההנאה שמקבלים בזמן האכילה. לפיכך זו סתם מועקה, כי עליי להביא את גופי לסיפוק פעם אחר פעם בלי שום חיבור לזה.

הדבר היחיד שאני יכול למצוא מהנה במין כלל אינו קשור לתשוקה המינית שלי, אלא לקרבה לאישה (אני הטרוסקסואל) איתה אני שוכב ולהנאה שלה, וגם זה רק במידה וקיים בינינו חיבור רגשי.

אורגזמה היא משהו שאינני מסוגל לתאר, ולו מכיוון שאין לי שמץ כיצד היא באמת מרגישה. כשאני גומר אינני מרגיש שום הנאה מיוחדת, וההנאה היחידה שמתקרבת למה שאנשים מתארים כשהם מתארים אורגזמה היא ההנאה הגופנית שאני חווה בזמן שאני מאזין למוזיקה שמענגת את נפשי.

המצוד הזה של אנשים אחר מין חופשי חסר כל ייחודיות אנושית אינדיבידואלית-רומנטית (מבחינת הרומנטיקה במובנה המקורי, בלי קשר לאהבה רומנטית כפי שמקובל לתפוש את המושג כיום) וכל ההדגשה של המין בחברה ובתרבות גורמים לדבר הזה להיות בעיניי מאוד מגוחך ובנאלי.

מה ה"ביג דיל"? למה זה כל כך "מסובב את העולם", ולמה בכלל צריך להילחם כדי שהדבר הזה יהיה חופשי? זה אמור להיות חופשי, הרי זה כל כך חייתי, יצרי ופרימיטיבי. אנשים שחותרים נגד החופש המיני הם עצמם פרימיטיביים, אבל מסיבות אחרות. כנראה אין שום דרך להימנע מהפרימיטיביות והבנאליות חסרת הייחודיות שמניעה כל כך הרבה אנשים (לא רק בנוגע למין), וכך למשל תיאר אלדוס האקסלי באופן מוקצן את החברה הבדיונית בספרו "עולם חדש מופלא" על מנת להביע ביצירתו את המשבר האקזיסטנציאליסטי הנודע.

אני חושב שכל המסחור של המין בשילוב עם כל הפטפטת עליו, היות הדבר overrated, הזולות בה ניתן להביאו לידי מימוש כמו אכילת מזון, החייתיות חסרת האינדיבידואליות שבחופשיותו בקרב החברה המודרנית, הכניעה הזו של האדם ליצר החייתי האבסטרקטי הזה שנועד לצורך הישרדות בטבע, התנתקותו מכל דבר ומחשבה על מנת להתחבר לחייתיות שבו כדי לחוות הנאה כלשהי, התשוקה להתרבות ולהמשיך לקיים את החברה האנושית ההרסנית, כל זה ביחד נותן לי תחושה עגומה בנוגע אליו.

מין הוא פרימיטיבי כפי שהאהדה לטבע, בה אני אוחז, הינה פרימיטיבית. כמה כבר אפשר לחדש בחוויה הזו? אנשים רבים מדברים על זה כאילו זה מרכז חייהם, כשזה נשמע כל כך קבוע ונדוש.

הבנתי שזה חלק מהטבע ושעליי לקבל את העניין, שזהו רצונם של רוב האנשים לקיים יחסי מין, ואין לי שום ביקורת על כך. פשוט גם בתור אדם מיני לגמרי הייתי מעדיף לחיות בחברה שבה האינטראקציה האינטימית הזו לא הייתה מקבלת כזה נתח בתקשורת הציבורית, האישית והבין-אישית כאילו משתמשים בה על מנת לשלוט בהמונים. אני מבין את האזכור של מין באומנות (אני אף עושה זאת בעצמי), אבל זה כבר עניין אחר. פשוט די חורה לי לראות את הדבר הזה מקבל כל כך הרבה כותרות פעם אחר פעם. על שום מה?

האמת היא שהייתי רוצה ליהנות ממין, רק מתוך סקרנות לדעת על מה כולם מדברים. כרגע היצר המיני שלי סתם מרגיש לי כמו נטל ומקור לבזבוז זמן. מה גם שזה נורא בהמי בעיניי להתנתק לגמרי מהאנושיות ומצלם החשיבה האנושית על מנת לספוג כמה רגעים של הנאה. אכן, זה קורה גם בזמן אכילת מזון, ואף זה לא פחות בהמי ופרימיטיבי ממין, אלא שבאופן אישי את זה אני מסוגל לתפוש.

אולי לכן אני דמיסקסואל, ולכן מין הינו רלוונטי בעיניי רק כאשר מצורף אליו איזשהו חיבור רגשי, הרי שגם חיבוק עם אדם איתו יש לי חיבור רגשי מעורר בי המון רגשות חיוביים. הקרבה הזו שבמגע, לאו דווקא מיני, עם אדם אהוב היא בעיניי משהו שמחבר אותך אליו ברובד הגופני כאשר רובד זה משליך ממש על הרובד הנפשי-מנטלי, הרי ששני רבדים אלו שזורים זה בזה ולא ניתן לנתקם באופן מוחלט. הייתי רוצה להאמין שניתן להשתמש במין באופן אופטימלי לכדי העצמת אלמנט זה, ואולי יום אחד עוד אצליח לעשות כן וליהנות ממנו באמת בדרכי שלי ובתפישה הייחודית לי, במעין התרסה כנגד האוניברסליות הפרימיטיבית החייתית שלו בטבע.

אינני בא לבקר אף אחד בעניין (אולי רק את החברה המודרנית בכללותה), אלא להדגיש כי אין שום חידוש במיניות, ובפרט במיניות מתירנית שאנשים רבים מנסים לנתקה מהפן הרגשי שבחוויה כשניסיון זה בעצם מוציא מהתמונה את האלמנט האנושי הייחודי (מין ככלי מטריאלי מסוגל להיות מתירני ובה בעת גם מאוד קשור לחיבור הרוחני-רגשי הפנימי שאני מאמין שקיים אצל רובנו), וכי היצר החייתי הזה במובנו הבסיסי מראה כי בני האדם, כמו שאר היצורים החיים, כנועים הם לחוקי הטבע ולתכתיביו.

המתירנות המינית שנחרטה על דגל המודרניזציה בעקבות החילון והחופש מדת וממוסד הנישואין היא דבר חיוני ונדרש בחברה מתוקנת, אבל יש לי תחושה כלשהי שאנשים לקחו את זה רחוק מדי למימדים של אובדן צלם אנוש מבחינה אינדיבידואלית, וזה רק ניהיה יותר ויותר חסר פרופורציה מדור לדור, ולכן אני מאמין שבקרוב נחווה איזון ע"י נונקונפורמיות מינית שתלך ותגדל כאשר יבוא דור שירגיש שחסר לו משהו וירצה בחופש מיני אבל עם יותר חיבור לרגש ולרוח האדם ובלי כל ההוללות, הזולות וחוסר האינדיבידואליות שבהם הוא טבול כיום בעקבות הבנייתו החברתית.

זה טוב ויפה שאנשים חוגגים את המהפכה המינית ואת החופש המיני על שלל פירותיהם. כן, זה אחלה שהדת נחלשת ושמוסד הנישואין והתא המשפחתי המסורתיים מתערערים. אבל איפה הגבול, אנשים? אולי לקחנו את זה רחוק מדי? אין צורך לחזור לאחור כמובן, אבל זה שבאופן יחסי לעבר כבר אין הרבה כללים, חוקים, איסורים והגבלות, זה לא אומר שהכל צריך להיות כל כך מפוזר ובהמי. אל תעשו מהמין שוק.