[אני מודע לכך שזה בא בעיתוי הזוי, וכמעין אנטיתזה מוחלטת לדבריי בפוסט האחרון, אלא שחוויותיי ביממה האחרונה אינן מותירות לי ברירה אלא להסתכל על הכל בצורה שונה.]
זה התחיל בכך שאתמול נפתחתי אליה ועינגתי אותה באמצעות ידי מבעד לבגדים, אלא שבדיוק כשעמדה לגמור עצרתי מכיוון שהיה לי קשה עם האנחות הקולניות. היא בכתה והרגישה מעט תסכול מכך שהיא כביכול אשמה ומכך שיש לנו בעיה שלא תאפשר לנו לקיים יחסי מין לעולם, ואילו אני הרגשתי שהיא כבר הריצה שעון עצר לחרוץ את גורל הקשר, כי מבחינתה בד"כ זה מתחיל חלק ורק לאחר מכן, אם בכלל, הבעיות מתחילות לצוץ. אנחנו יוצאים כבר למעלה מחודש, ויש לנו קצת בעיות עם ה-OCD-חוסר-ביטחון-ברגשות-ומשיכה-ובהיות-מערכת-יחסים-כלשהי-"נכונה" שלי, אבל הסבלנות המופתית והלב הענק הזה שלה שלא העז בשום אופן לוותר עליי פשוט עושים את העבודה, לא משנה כמה היא תגיד שהיא לא מצליחה להבין אותי ואת פונקציית האקראיות שבמוחי. בחיי, אני כה מעריץ את האומץ שלה לרצות להכיר אותי על כל רבדיי, על אף שזו משימה מורכבת ולא פשוטה בכלל. הרבה זמן ייחלתי לפגוש מישהי כמוה שתיתן מעצמה הכל כדי להבין את מוחי המשוגע.
חיבקתי אותה בחוזקה וליטפתי את פניה, ואמרתי לה שהיא ממש לא אשמה, ושלא תבכה, כי לא אוותר עליה, כי אני מאמין שנתגבר על זה. אמרתי לה שזה גם לא העיקר, אבל היא אמרה שזה חשוב לה, אז השבתי לה שדברים טובים הרבה פעמים לא באים בקלות, ושאת כל המשוכות ניתן לעבור עם קצת אמונה, סבלנות ותעוזה. הצחקתי אותה עם האקראיות האסוציאטיבית שלי כמנהגי. החלטנו לראות את "השורד האחרון", והופתעתי לגלות ש-Explosions in the Sky כתבו את הפסקול שלו, שהשתלב היטב עם איכות הצילום המדהימה של הנופים והעננים בשמיים. אח"כ הלכנו לישון מחובקים, ואז התעוררנו לבוקר שונה. ניסינו שוב. הפעם ביקשתי להוסיף מוזיקה. היא הסכימה, אז שמתי את האלבום הסימפוני-אינסטרומנטלי של Koyaanisqatsy. הכל היה אחרת לגמרי. עצמתי את עיניי, ולקחתי את האצבעות שלי, וניגנתי על איברה בהתאם למלודיה ולמקצבים. הרגשתי שאני מנצח על קולה. התגברתי על הקושי בדרך יצירתית בכך שלקחתי את קולה והלבשתי אותו על המוזיקה שאני כה אוהב. כשעיניי עדיין עצומות חייכתי חיוך של ממש תוך כדי, כי כל כך נהניתי לשלוט על קולה המתענג כמו על כלי נגינה ובהתאמה למוזיקה שעינגה את אוזניי.
היא גמרה. זו הייתה חוויה אומנותית שלא חוויתי מעולם. התגברתי על הקושי בכך שהפכתי את גורם ההפרעה לדבר חיוני ומשלים. תפשתי אותה ככלי נגינה, והשתמשתי במוזיקה כדי להתנות את עצמי מחדש להתחבר למיניות שלי באופן רגשי. שאלתי אותה אם זה לא מרגיש לה שאני עושה סקס עם המוזיקה ולא איתה, והיא אמרה שזה באמת מרגיש לה כך, אבל התעקשתי לומר לה שאם כך אז היא כלי הקיבול של המוזיקה בגוף אדם, הרי שתמיד הסתכלתי על המוזיקה בצורה מינית, כאילו אני מסוגל באמת לעשות סקס עם המוזיקה, אלא שלמרות הכל זו הייתה היא ולא המוזיקה.
באורח פלא אזרתי אומץ לפשוט בגדיי, כשרק לפני מספר ימים דיברנו על כך שקשה לי עם זה. גם היא החלה לפשוט בגדיה, ושאלה אותי אם אני בטוח, ועניתי לה בתקיפות שכן. התחלנו את החדירה, ובאיזשהו שלב לאחר כ-20 דקות (אם בכלל תחושת הזמן ישנה בזמן הסקס) התעייפנו, וגם האלבום הסתיים, אז שמתי את "Memorial" של Russian Circles. היא חשה שאני קצת להוט להמשיך מעבר ליכולתי, אז היא שכנעה אותי להירגע ולהקשיב קצת למוזיקה ולתת לזה לזרום לבד. אז זה זרם שוב לבד, כשבזמן שהיא גמרה בערך 4 פעמים אני אפילו לא הייתי קרוב לזה, ואז החלטתי פשוט להעלות הילוך. התנתקתי מהמחשבות, התחברתי ליצר ולריגוש, כפי שאני עושה כשאני מתחיל לרקוד בטראנס. לאט לאט התחושות התעצמו והחושים התחדדו. הקצב היה ממש מהיר. הוצאתי כל כך הרבה אנרגיות והתאמצתי המון, עד שבשלב מסוים זיעה החלה לנטוף מפניי על החזה שלה. עצמתי עיניי, והרגשתי שזה בא ומתקרב. היה לי מוזר שכלל לא הוצפתי במחשבות, ושכמו בטראנס פשוט התחברתי לטבע הקיום שלי, להוויה כשלעצמה. זה הרגיש כל כך טוב להתנקות כך מכל המחשבות, הטרדות והדאגות, ולהתחבר להוויה ולמיניות כפי שהן, בלי מחשבות טורדניות על טיבה של הסיטואציה ומהותה.
אין לי מושג כמה זמן לקח עד שבסופו של דבר גמרתי בעצמי, גמרתי בתוכה, אבל מה שאני יודע הוא שזו הייתה הפעם הראשונה בה גמרתי מחדירה עם מישהי, ושבשונה מכך שאני גומר כשאני עם עצמי, הפעם זה הרגיש מיוחד, זה הרגיש מהנה, זה לא הרגיש מלוכלך וזה לא הרגיש מיותר, ואני חושב שגם חוויתי אורגזמה. וזה כמובן היה טבול באהבה אליה ובהרגשה הכה נעימה של שיא הקרבה הזו אליה. זוהי ללא ספק הייתה הפעם הראשונה בה נהניתי באמת מיחסי מין. הכל הרגיש לי כל כך מדיטטיבי ורוחני כשחיבקתי אותה לאחר מכן, כאילו חווינו סוג של התעלות חוץ-גופית. עד עכשיו אני מרגיש את זרועותיה חובקות את עורפי. איכשהו עכשיו אני מצליח לראות את פני הדברים באופן שונה, בצורה בה הם נראו לי פעם, והכל בזכות הסבלנות שלה ובזכות התעוזה שלי. אני מבין עכשיו ממקור ראשון כמה סקס יכול להועיל למצב הנפשי, כשאתה מוציא את כל האנרגיות שלך בצורה כזו ומתנקה מכל המחשבות המציפות, בדיוק כמו בטראנס ובמדיטציה.
היא אמרה שזה בכלל לא היה לה צפוי שזה יקרה, ואמרתי לה שגם מבחינתי זה היה ממש לא מתוכנן, כי אי אפשר לתכנן דבר כזה. זה גם היה ארוך, וכמו שאני אוהב לומר, גם "פרוגרסיבי", כי בהתחלה זה היה רך ופועם בזהירות, ואז באופן מפתיע זה ניהיה אנרגטי ועוצמתי, כששנינו ממש לא צפינו את העוצמתיות הזו מגיעה. אולי ישנה סיבה לכך שדווקא כשזה אנרגטי ועוצמתי זה יותר מקרב אותי לאורגזמה, אולי כי זה משחרר אותי מהכל, כי זה מנער אותי מכל הטרדות במוח, זה מוציא אותי מתוך עצמי אבל גם מכניס אותי לתוך עצמי כשאני נקי וחופשי יותר. היא תהתה אם זה באמת אני כשאני עוצמתי יותר, ולדעתי זה הכי אני בעולם, כשאני נקי מכל החרדה, כזה אני - רוחני, אנרגטי ומשוחרר. אני פשוט פרוגרסיבי ולא כל כך צפוי. הפתעתי אותה וגם את עצמי. הפתעה נעימה, אני מניח.
לאחר שסיימנו הכל והיא הלכה לשטוף את עצמה, כולי רעדתי, אך הרגשתי טוב, בדיוק כפי שאני מרגיש כשאני רוקד לצלילי הטראנס, משוחרר ונקי מהמחשבות. הסקס משחרר את נפשי לחופשי. הסקס הוא תרפיה. פעם ידעתי זאת על אף שלא חוויתי את זה, אלא שתובנה זו נשכחה מבינתי. שכחתי שהאושר נמצא ברגעים הקטנים של ההוויה כשלעצמה ולא בסבכי התודעה והמחשבה, אך כעת, לאחר החוויה המתקנת שחוויתי, לאחר שנהניתי לראשונה מהאקט הזה, אני מסוגל לראות בבהירות שכל הבלאגן מאחוריי. היא כמו נשר, נשאה אותי על כנפיה גבוה לשמיים, לעננים, לחופש. סקס הוא חופש, הרגשת החופש שחסרה לי כל כך הרבה זמן. גם אם זהו חופש רגעי, זהו חופש אמיתי. אני גוזל שיצא מהקן והפליג למחוזות העליונים, לנשום את האוויר המטהר והצלול של ההוויה כשלעצמה. הטראומה מאחוריי, ואני חופשי, חופשי לעצמי, חופשי אליה, לגופה המחבק, לנפשה שוקקת החיים, מכונס בכנפיה, שתיקח אותי רחוק, לאן שרק תחפוץ. היא האחת, ואני איתה. עכשיו אנחנו שניים שהם אחד.
אני יודע מה נמצא מאחוריי, ואני מוכן לדעת מה נמצא מלפניי. נפשי כעת חופשיה. נפשי כעת מבריאה. הטבע הוא כל שבו אני חפץ. הטבע על כל פניו הוא אלוהיי, הוא הנשגב על כל דבר. לא אשכח זאת שוב, לא אשכח לחיות את החיים על כל רבדיהם השונים, לא אשכח את המרגוע הזה שבהוויה. לא אשכח שסקס הוא כמו האוויר שאני נושם והמים שאני שותה, כמו האדמה אליה אני קשור והאש שבוערת בקרבי. אני אוויר ומים, אבל אני גם אדמה ואש. זהו האדם שאני. ובאשר אליה? אני מודה לה על הכל.
[הפוסט הזה פורסם עוד בטרם הועבר אליי שרביטה של שארפית. החלטתי לקשר אותו לפרויקט "הפעם הראשונה שלי" מאחר והוא מדבר על הפעם הראשונה בה קיימתי יחסי מין מלאים עד הסוף ותוך כדי הנאה אמיתית מהם. אגב, יש בונוס - בתאריך הזה בדיוק לפני 4 שנים התנשקתי לראשונה. אני מתכבד להעביר את השרביט ליונית, הוביטית, אקזיסטנציאליסטית ופוקימונית. (: ספרו נא על פעמים ראשונות כלשהן שלכן.]
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
